[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גילה פלד
/
עבודה עצמית

                    לצ'וצ'י : 0 ), שביקשה כל כך יפה.

דורי סיפר לי שהוא נתקל במישהו שמכיר אותי. "נפגשתי היום עם
האנשים מסניף חיפה, נו, אלה שאני עובד איתם דרך הטלפון? אז
נפגשנו איתם סופסוף. מפה לשם דיברתי עם  איזה אייל אייזנשטיין
אחד  שמסתבר שהיה שכן שלך כשהיית ילדה".
"א-ייל איי-זנ-שטיין" הפרדתי בין  ההברות כדי להיזכר יותר טוב.
"אני זוכרת, הוא היה מנגן בקלרינט ומפריע לכל הבניין"
"בחור רציני מאוד האייל הזה, למרות חוסר הניסיון שלו, ממש
תענוג לעבוד איתו". חתם דורי.
כן. אני זוכרת את אייל אייזנשטיין. למדנו באותה כיתה בבית הספר
היסודי. אייל אייזנשטיין היה ילד שקט ולא מתבלט. בכיתה שלנו
למד עוד אייל אחד, אייל ברמן. כך שאייל אייזשטיין היה אייל א'
ואייל ברמן אייל ב'. המחנכת שלנו, המורה דבורה, הנהיגה את
הנוהל הזה גם לגבי שאר השמות הכפולים והמשולשים בכיתה.  תמיד
ריחמתי על הילדים האלו שנדמה היה שהדבר היחיד שהפריד אותם
מהשאר היה האות שהוצמדה לשמם.
רוב הילדים והילדות שלמדו איתי ביסודי, גם אלה שהיה להם שם
פרטי שהיה רק שלהם, הפכו בזיכרוני לפרצופים מטושטשים עם קוקיות
או תספורות קצוצות  שלבושים בחולצות ירוקות מכנסיים קצרים
וסנדלים. אבל את אייל א' זכרתי.



כשלמדתי בכיתה בית, החליט מישהו חכם במשרד החינוך שעבודה עצמית
היא שיטת לימוד טובה ונחוצה. ומה יותר טוב מעבודה עצמית מול
מחשב? וכך מצאנו את עצמנו, ילדים חסרי סבלנות ורכים בשנים  שרק
רוצים לשחק תופסת, מוכנסים פעם ביום לחדר מחשב.  
בחדר המחשב האפלולי היו שולחנות ארוכים שסודרו בארבע שורות
לרוחבו. על כל שולחן היו עשרה מחשבים פרימיטביים, ליד כל מחשב
היה כיסא. כדי לאכוף את החלק השני של המושג "עבודה עצמית" היו
מחיצות פלסטיק שהפרידו בין המחשבים, אך לא בין הכיסאות. כך
שיכולנו לראות את הילדים שישבו משני צידנו ולא יכולנו לראות את
מסך המחשב שלהם.  
פעם ביום היינו מועלים קורבן לקדמה הטכנולוגית ונכנסים לחדר
הזה. כל ילד היה תופס את מקומו  והאור היה מכובה כדי שנוכל
להתרכז במסך המחשב ולעבוד. "לעבוד" היה לענות על שאלות
אמריקאיות בהבנת הנקרא ובחשבון שצצו באקראיות על המסך על ידי
הקשת אנטר על התשובה הנכונה. התוכנה לא הייתה מתוחכמת במיוחד
כך שבתוך כמה דקות השאלות התחילו לחזור על עצמן והמבטים
המשועממים שלנו החלו לנדוד ברחבי החדר, מחפשים משהו יותר
מעניין לעשות או לפחות להסתכל עליו. החדר היה חשוך והדבר היחיד
שיכולנו לראות בבירור היה הילדים שישבו לצידנו. אני ישבתי על
כיסא צמוד לקיר ורק ילד אחד ישב לידי. אייל א'.
לומר לכם את האמת, נדמה לי שרוב הילדים בכיתה השתעממו יותר
ממני, כשאני השתעממתי הייתי מסתכלת על אייל א' לראות מה הוא
עושה. הוא אף פעם לא אכזב אותי, תמיד הוא היה עושה את הדבר הזה
המיוחד לו, שראיתי רק אותו עושה.
בלי להסתכל לצדדים, כשמבטו מרותק למסך המחשב, הוא היה מכניס את
ידו למכנסי ההתעמלות הקצרים והמבריקים שלו, מגשש אחר איברו
הזערורי, שולף אותו החוצה ומבלה את ארבעים הדקות שנותרו לסיום
השיעור בשפשופים נמרצים. הוא לא נראה כמו מישהו ששואב מהפעולה
המונוטונית הזו עונג מיוחד. הוא היה עושה את זה באגביות של ילד
שכוסס ציפורניים, מחטט באף או מגרד בראש.
הילדה שישבה מעברו השני של אייל א' אף פעם לא שמה לב למה שקורה
מצידה הימני,  ידעתי את זה  בגלל שניסיתי להשוות איתה רשמים
באחת ההפסקות. כשהיא הסתכלה בי בחוסר אמון אמרתי לה לחכות
לשיעור מחשב הבא ולראות בעצמה.
בשיעור שלאחר מכן  היא כבר ראתה. כך גם ילדים מצחקקים אחרים
שנקבצו לשורה שלנו מרחבי הכיתה וכך גם המורה שהופיעה משום מקום
ולקחה את אייל א' החוצה.



בשעת חברה, לאחר ששלחה אותו להביא גירים, הסבירה לנו המורה
דבורה שלאייל א' יש בעיה ושהיא תבקש מאימא ואבא שלו לקחת אותו
לרופא מיוחד כדי לפתור אותה. "אני מאוד מבקשת", הוסיפה בקול
המורתי שלה, "לא ללעוג לאייל א' ולא להקניט אותו".
לא הבנו בדיוק את הבקשה של המורה דבורה. נראה לי שגם אם היינו
מבינים זה לא היה משנה במיוחד,  כי בשבילנו  הוא כבר לא היה
אייל א', הוא כבר היה ותמיד יישאר  אייל בולבול.    








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלו, משה?
אתה כבר למטה?
לא בא לך
לרקוד?
טוב, תוך שניה
יורדת.
ביי.


הקלטות נדירות -

יעל בפלאפון.
אולמי ורסאי
2001


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/01 13:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גילה פלד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה