רק שמחה באופיר
כשנפתח חלון, גם אם הוא רועש ומלא עשן
והוא שר "ואני שמחה רוקדת"
בלי להסתכל למטה
ורק הירח מלמעלה
נראה כמו ציפורן גזורה
ומבטיח שישוב מחר.

הרבה עוד יהיה לך לראות
דברים שלא תרצה
בעיניים תמימות, הסתכל על העולם
הוא פקוח לנגדך, רוחות המאבק והזוועה ינשבו על פניך.

ובקור תשב בחיבוק עצמי, ותזכיר לעצמך:
"לא לאבד את התמימות..."

העולם הוא שלך, בגלים גלים יבוא.
באמונתך, לא תאבד תמימותך, לא יימחה חיוכך.

עכשיו כבר כתפי האם נשמטות
הוא כבר על הידיים
בוכה, ואולי יודע שאין רק תשובה אחת
בחוץ ילדים בגילו צועקים בשפה שלהם
בגיל המקסים הזה, כבר מבינים

אבא חוזר מאוחר, מוזר
ממליח בידיו את המגבת הורודה.
רעש גדול עולה
גם באוזניים של אופיר.
אבא עם מזוודה ביד
אפילו לא נותן נשיקה.

כל החורף היה קר מדי
ובשבת הראשונה של האביב
שרפו חטאים בחצר
ופתאום, שבוע אחר כך, בשבת
(אמא שכחה לומר)
ואוויר נכנס לבית החזה
ואופיר עצם עיניים
ואוויר בפעם הראשונה שהוא זוכר
ואופיר שוכח את נוכחותה של האם
עכשיו הוא כבר יודע מה אמר לו הירח
ומה זה להיות ירח
על גבעה, לבד, בחוץ
כל צורתך חיוך

ודלקת ריאות
ורופאים
שרירי הפנים של אופיר קפאו
וכתפי האם נשמטות
מאחיזות מזוודות מלאות בבגדיו
בתקווה שיתמלאו שוב
והשרוול הארוך מדי של החלוק
מקשה עליו לפתוח חלון
כשהאחיות הולכות.
































מים נושאים
אתה נשאר צמא.