אומנות מופשטת
באחד ממסעותיי האחרונים, נתקלתי באזור מהמם. אזור החופשי
ממגבלות הזמן והמרחב המוכרות לנו בדרך-כלל כמובנות מאיליהן.
ושם, באחת מכניסותיי הרגילות באותה תקופת-מסע קצרה, פגשתי
ביצירה המדהימה ביותר שראיתי בעזרת שלושת עיניי. בתחילה, נתן
לה ליבי חיבוק התרגשות נעים כבירכת פתיחות, כשם שהוא ואני
נוהגים לתת ליצירות יפות כגון זו. היא קיבלה את החיבוק בשמחה
ואהבה ולא רצתה להרפות. בחיוכה יכולתי כבר אז לראות את ליבי
הפועם משתקף בצלילות עמוקה.
באחד מן הימים הבאים הזדמן לי להיכנס לחדר בו שוכבת היצירה מדי
לילה. והנה היא הייתה שם, מחייכת ומדהימה כתמיד. שם בעצם ראיתי
אותה בעומקה לראשונה... האומנות המופשטת...
זה היה מדהים, מדהים באמת! היה בה מגוון מדהימות מכל אשר
בטבע. מן הצמחייה והנוף, מן החיות הרבות ואפילו מן האדם. איזו
תדהמה מהממת עברה בליבי. מבט אחד מעמיק וכבר יכולתי לשוט בתוך
הצלילים הצבעוניים והרבים שראיתי ושמעתי יוצאים ממנה בזרם
ממוקד של יופי בהתגלמותו. באותו הלילה, כשישנתי במרחק מטרים
ספורים ממנה, חלמתי שאני והיא נכנסים אליה... אל עצמה. חלמתי
שהמכחול שבה מושיט לי יד ומכניס אותי אל האומנות המופשטת
שבעצמה. היו שם כל כך הרבה תופעות מדהימות. בתחילה, נכנסתי אל
תוך סדנת ציור קטנה במגירות ליבה של היצירה. כשיצאתי משם,
יצאתי אל תוך נוף מדהים של מדבר צבעוני. גלי החול הענקיים שינו
את צבעיהם הבהירים כל כמה מטרים, ומרחוק יכולתי לראות הרים
גבוהים מלאי פלאים קסומים וצלילים מהדהדים. באדמות המדבר
הצבעוני שקעו רגליי מעט בחול והרגשתי את הליטוף הרך של החול,
ממש כאילו היו אלה הידיים הרכות ביותר שליטפוני בחיי. בעודי
מתהלך שעות על גבי שעות בחולות המדבר האינסופי, הבטתי למעלה
וראיתי את שמיי התכלת הבהירים מסמנים כי עוד מעט יהיה אף חם
עוד יותר; ולכן החלטתי שכדאי שאגיע לאזור עמוק ורגוע בו החום
לא יפריע לי, אלא במקום זאת ישמש כמקור לתשוקה עזה. כמובן
שמייד חשבתי על אחד המפלים הרחוקים שיכלו עיניי לראות בקושי
בין ההרים השוכנים אי-שם בצידו השני של הציור. בדרכי לשם ראיתי
מפוחית מונחת על גבעה קטנטנה עליה התיישבתי. ללא היסוס לקחתי
אותה והתחלתי לנגן מנגינות מדבר בודדות המבקשות מגע רוחות
עדין.
המשכתי בדרכי, ופתאום ראיתי שדה כותנה לפני. הייתה זו כותנה לא
רגילה; היא לא הייתה לבנה ככל כותנה, אלא זהובה ומנצנצת. כל
שערת כותנה הייתה באורך מפליא של עד למטר שלם. וכל אחת ואחת
משערות אלו נצנצה וברקה בגוונים זהובים ובהירים לאור השמש
הרחוקה. הכותנה הזו הייתה כה נעימה, עד כי לא יכולתי להפסיק
להתכרבל בה. שעות ישבתי שם ופירקתי שערות כותנה בין ידיי; נהנה
מכל רגע של ליטוף השערות הזהובות בין אצבעותיי. פשוט לא יכולתי
להפסיק זאת למראה הצבע והמירכם המדהים של השערות הנדירות
והקסומות הללו.
אט אט החל משב רוח קליל לשרוט את צווארי בעדינות. צמרמורות
נעימות דיגדגו את כל פינות גופי בעוד הרוחות המשיכו לבוא אחת
אחרי השנייה, שורטות אותי ברכות. בעודי מתענג על אותן
הצמרמורות, ראיתי נבל מונח לפניי, מסתתר לו בין ענפי הכותנה;
אך כשהתקרבתי לכיוון הנבל,הבחנתי פתאום בכך שאין לו מיתרים.
מייד נקטתי יוזמה והחלו ידיי לארוג חוטים מן הכותנה הזהובה.
להפתעתי הגמורה ידעתי פתאום את כל המידע הדרוש בכדי ליצור
מיתרים באורך ובעובי הנכון; ובאופן קסום להפליא, כל פעם
שסיימתי לארוג מיתר נוסף, הוא חיזק את עצמו וקשר עצמו לנבל...
כל אשר נותר לי לעשות היה לכוון את המיתרים. אך כיצד אעשה זאת?
הלא לעולם לא לימדוני לכוון נבל... כאילו כתשובה לשאלתי, ענו
לי מייד הרוחות והחלו לנשוב בצלילים. היה ברור כי עליי לכוון
כל מיתר ומיתר על פי הצליל הנושב באותו הרגע. וכך סיימתי לכוון
מיתרי נבל בפעם הראשונה בחיי. ולפני שהספקתי לשאול הכיצד אנגן
על כלי כל כך לא מוכר לי, הגיעה להקה קטנה של ציפורי צוף והחלה
לנגן על המיתרים תוך כדי תעופה, בעודם תופסים את המיתרים עם
מקוריהן פעם אחר פעם ויוצרים מנגינות איריות אל תוך השדה.
לאחר זמן מה של ריקודים בשדה, החלו השמיים להכהות את צבעם מעט;
ואני החלטתי שרצוי שאגיע למקום מבטחים, שבו אוכל לשהות את
הלילה ללא פחד מן הרוחות החזקות. על כן התחלתי דרכי אל המפל
המרוחק. בדרכי עברתי בשדה נוסף, שדה חיטה. למעשה, רוב דרכי אל
המפל הייתה באותו השדה. ובכל הליכתי בשדה, הרגשתי את מקלות
החיטה הדקים מלטפים את גופי בעדינות, מעבירים בי צמרמורות
מענגות, צמרמורות מחשמלות. פה ושם יכולתי גם להרגיש נשיפה קלה
בעורפי, אשר חיזקה את החשמל בגופי וריגשה אותי עד מאוד. הייתה
זו הרגשה כה סוחפת... עד לטירוף חושים. כאילו בנוסף לצמרמורות
מאצבעות החיטה, החלו חתולים קטנים מתלטפים אל רגליי ומספקים לי
הרגשה רכה של ריחוף באוויר. אצבעות החיטה הדקות הללו היו ללא
ספק האצבעות הנאות ביותר שזכורות לי. הליכה לא קצרה הייתה לי
בשדה החיטה, והלילה כבר החל להיחשף. אך לפני שהחושך הספיק
לבלוע אותי לחלוטין, הגעתי למפל הקסום לו חיכיתי במשך כל
המסע.
המפל הזה היה מדהים ביותר. משני צדדיו היו לחיי-שלג, אשר נצנצו
לאור הירח נצנוצים יקרים כשל יהלום. יכולתי אף להישבע שראיתי
בלחיים אלו גומות-חן אל תוך ההר ממנו גלש המפל. לפני שאגע במפל
עצמו, רציתי לעלות מעל לשתי המהרות הקטנטנות, ששכנו ממש מעל
למפל, ולראות מה שוכן שם. ראוי לציין, כי מה שראיתי שם היה אחד
המראות המדהימים ביותר שראיתי מעודי. היה זה טלסקופ יפיפה, בעל
שתי עיניות משושות, ודרכו יכולתי לראות את החלל העמוק והמדהים
ביותר שראה כל יצור מימיו. בחלל הזה היו לא רק כוכבים ונצנוצים
אין-ספור, אלא גם מעשיות וסיפורים מקסימים, שלום ושלווה קוסמים
ללב... ואהבה אינסופית. "הלוואי," חשבתי באותו הרגע, "שאוכל
יום אחד לתת גם אני אהבה כה חזקה ליצירת האומנות המופשטת בה
אני נמצא...". שעות עמוקות אל תוך הלילה צפיתי בעיניות המשושות
הללו; ולבסוף, כשכמעט החל השחר לעלות, הבנתי שהגיע הזמן המתאים
לרדת אל המפל.
ברגע שנחתה רגלי על הקרקע ליד המפל, הבחנתי שלאחר הצפייה
המעמיקה בטלסקופ, אני מוצא עצמי לפתע ערום וחשוף כולי; אך זה
כלל לא הפריע לי או הפחיד אותי... ההפך הוא הנכון, שכן ידעתי
שאני הוא זה שבחר להיפתח ולהיחשף אל האומנות המופשטת. וכך,
בעודי חשוף לחלוטין, הרגישו שפתיי בנגיע עדינה מן המפל.
ופתאום, כאילו לא בשליטתי, החלו שפתיי להתקרב מעצמן אל המפל
הזורם. וכך נשקו שפתיי למפל, בעודי מרגיש את הנשיקה הרכה
והטובה ביותר שזכו שפתיי לקבל. הייתה זו נשיקה זורמת ועדינה,
אך עם זאת סוחפת ומלאת תשוקה; היא הייתה קרירה ומצמררת, אך עם
זאת מלטפת ובוערת; היא הייתה הנשיקה הכי רכה, הכי ממוקדת והכי
יפה. יכולתי להרגיש איך מסבינו מתרוצצות כל כך הרבה חיות:
חתולים, ציפורים, כלבלבים, שועלים, סוסים, שנאים, פרפרים
ואפילו פיות.
הרגע היה פשוט כל כך קסום עד כי כל החיות רצו להיות חלק ממנו,
או אפילו רק לצפות בו מהצד. אבל איכשהו קרה, שבאותו הרגע, רק
לי מבין כל החיות והיצורים, היה המזל לקבל את אותה הנשיקה.
בסיומה של אותה הנשיקה, ראיתי במפתיע, חלילית-אירית קטנה מונחת
לפניי על אחד הסלעים. היה נדמה לי, שראיתי את המפל מחייך
אליי,וחושף בפניי אבני-חן לבנבנות ומבריקות, בעודי מרים את
החלילית-האירית היפה. התחלתי לנגן ובמקביל החלו רגליי וידיי
לרקד לכיוון שני ההרים היפים שהיו שם מולי. בעודי נוגע בהרים
תוך כדי נגינה, שמתי-לב לעובדה שהרים אלו היו רכים כמיטת-מים.
למעשה, היו ההרים האלו נעימים ביותר, ולוהטים בתשוקה עזה. כאן
ידעתי כי אכן חום השמש היוקדת התחלף בחום תשוקה עזה ביני לבין
האומנות המופשטת, וכי אני יכול לשקוע אל תוך עצמי ואל תוך
היצירה במדיטציה זורמת, אשר מיקדה את תשוקותיי.
חזרתי למפל לאחר שהייה נעימה בהרים, ותוך כדי נשיקה נוספת של
המפל נסחף כל גופי הערום במי-המפל הקסום. פתאום הרגשתי
באבקת-פיות קסומה הנסחפת אליי עם הרוח הנושבת. תוך כדי
נגיעותיה של אבקת-הפיות יכולתי להרגיש איך אני נהיה טהור מרגע
לרגע. לאחר סיומה של נשיקה נוספת, ראיתי שבאותו המקום בו הייתה
מונחת קודם החלילית-האירית הקטנה, מונח כעת חליל-צד כסוף
ומהמם. כמובן שמייד לקחתי את החליל לידיי והתחלתי לנגן. בעודי
מנגן החלה המוזיקה לקחת אותי למקום קסום נוסף. בעודי נסחף
לאותו המקום, החלו עכברים קטנים וחמודים לרדוף אחריי
בהמוניהם.
המקום אליו סחפה אותי המוזיקה היה מדהים. היה זה מזח, אך לא
ככל מזח רגיל. היה זה מזח מים מרהיב ביותר. כוונתי ב'מזח מים'
היא שבמקום שיהיה שביל אדמה הנכנס אל תוך המים, היה שביל מים,
אשר נכנס אל תוך האדמה. היה זה מחזה לא רגיל, מחזה סוריאליסטי
לחלוטין. המים היו גבוהים מן האדמה, והתהלכתי על המים עצמם.
שביל המים נהייה צר יותר ויותר ככל שהוא נכנס אל תוך האדמה, עד
שקצהו היה מחודד מעט... ממש משולש מיוחד... ואף ניתנה לי
ההרגשה המוזרה שבכדי לגעת במשולש מים זה, היה צורך לשים
בגד-ים... עד כדי כך היה שם רטוב. לפתע אחז בי חשק עז להיכנס
אל תוך המשולש בו אני נוגע. נתתי לעכברים הקטנים לסחוב את
החליל חזרה למקומו ונכנסתי למשולש בתשוקה עזה. הרגשתי בכל גופי
איך אהבה ממלאת אותי ואת כל יצירת האומנות המופשטת. שחיתי בתוך
המשולש במשך זמן לא קצר... הרגשתי כמו דולפין הנהנה מכל רגע
קסום ומדהים בשחייתו... ולבסוף, התחלתי להרגיש את התענוג
העצום ביותר בטבע ממלא אותי. היה זה תענוג כה חזק, עד כי
לפתע... התעוררתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.