השעה הייתה שעת לילה מאוחרת המחוגים של השעון הראו על אחד וחצי
לפנות בוקר בדיוק
הוא הלך לנקודה רחוקה באמצע חורשת היער הוא פרס את הסדין הכחול
על האדמה הוא התיישב על הסדין הוציא את כל הכלים שהוא היה צריך
מהתיק , הוא הניח את לוח האותיות על הסדין הוא הדליק ארבעה
נרות בצבעים שונים והניח אותם על הסלע שהיה לידו.
הוא עצם את העיניים  ועשה בדיוק את מה שאמרו לו לעשות בספר
הצללים הוא  עצם את העיניים  ודמיין מעגל כוח גדול מתחיל להקיף
אותו , הוא דמיין אותה הדמות שלה הייתה טיפה מטושטשת בהתחלה
ואז לאט לאט היא התחילה להתבהר ..
היא הייתה יפיפייה השיער השחור והגולש שלה על הכתפיים, העיניים
שלה, הוא נזכר כמה שהוא אהב להסתכל עליהם הוא היה שוקע בהם
הוא היה מסוגל לשבת יום שלם ולבהות בעיניים שלה בלי להגיד
מילה.
הוא דמיין אותה עם השמלה האהובה עלייה השמלה שהוא קנה לה,  הוא
זוכר בדיוק את היום שהוא קנה לה אותה זה היה ליום הולדתה היא
נורא שמחה העיניים שלה זהרו כמו שני יהלומים .
הוא התרכז בה חזק חזק הוא התאמץ נורא לזכור כל פרט ופרט בגופה
,  את הידיים העדינות שלה , השיער השחור המטולטל ,פשוט הכל.
ואז בפתאומיות מוחלטת הוא פקח את העיניים הוא הסתכל לצדדים שלו
אבל לא ראה אף אחד ,  הוא הרגיש נוכחות זרה כלשהי בשטח המעגל
שלו
הוא לא פחד אפילו לא לשנייה , הוא פשוט עצם את העיניים שוב
חייך והמשיך לדמיין אותה.
הוא נזכר ברגע שזה קרה , ברגע שכל עולמו התמוטט .
הכל התחיל ביום גשום אחד , יוסי ושי נסעו במכונית לצפון הם
ידעו שמסוכן לנסוע באזור של הצפון במיוחד במצב הביטחוני של
הארץ שלנו כיום . השעה הייתה מאוחרת כבר החשיך בחוץ שי פחדה
נורא כי הם עברו ליד ישוב ערבי .
יוסי כמובן שלא פחד אפילו לא לרגע ואמר לה :" תירגעי שי הם לא
יפגעו בנו , זה לא שעשינו להם משהו רע.. הם בסך הכל כמוני
וכמוך אנשים שנקלעו למלחמה בין שתי מדינות"
בדיוק עשר דקות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז, היה המון עשן יוסי לא
ידע מה קרה הוא זוכר שהוא ראה את שי בוכה , גם שהיא בכתה הוא
חשב שהיא נראתה כמו מלאך היא פשוט נראתה נורא רגועה ושלווה
והדמעות שלה  הם היו כל כך עדינות.. לא התאים לה לבכות ,הדמעות
שלה זלגו לאט לאט על יד השפתיים שלה יוסי חשב שלמרות שהיא בכתה
זה היה מראה מדהים. את הרגע הזה הוא זוכר כאילו זה קרה ממש
עכשיו , הם צצו מאמצע שום מקום פשוט באו מתוך העשן ,
חמישה ערבים חמושים באקדחים וסכינים , הם צעקו משהו בערבית
והורו לשי ויוסי לצאת מהרכב שי נלחצה והסתכלה על יוסי, ויוסי
שלא ידע מה לעשות אמר לה בואי נצא מהאוטו זה לא שהם יעשו לנו
משהו הם בטח רק רוצים כסף.
שניים מהערבים לקחו את שי לחורשה הקרובה  באותו רגע יוסי נזכר
במבט שהיה לה אז.. מבט של ילדה קטנה שזועקת לעזרה , ילדה
שברירית, שלושת הערבים האחרים שמרו על יוסי .
יוסי שמע את שי צועקת לעזרה , הוא שמע את הקול שלה הוא היה
שברירי במיוחד
היא התחננה שהוא יעזור לה היא בכתה וצרחה אבל הוא לא יכל לעשות
כלום.
כעבור רבע שעה הייתה דממה הוא חיפש בדממה את הקול שלה את הקול
של המלאך שלו, הוא לא שמע את שי הוא הקשיב בשקט בשקט אולי הוא
ישמע אותה ,הוא לא ידע אם שי מחוסרת הכרה או מתה , שוכבת שם
ביער לבדה . שוכבת לה בתור גופה בדממה .
הוא ראה את שני הערבים יוצאים עם חיוך וסוגרים את רוכסן
המכנסיים שלהם.
הוא היה עצבני מאוד הוא ידע שהם עשו לה את זה , הוא לא האמין
הוא התחיל לבכות, הערבים עזבו אותו ורצו לעבר הבתים הוא לא ידע
מה לעשות אם ללכת לחפש את שי או לרדוף אחרי הערבים. הוא החליט
שהוא נוסע פשוט נוסע משם עוזב את המקום . היה נורא מאוחר הוא
פשוט נסע משם כאילו כלום לא קרה.
הוא רק חשב על שלושת המילים הקשות האלה הוא חזר על זה בראש ולא
יכל להפסיק , הוא שמע רק את המילים האלה :" הם אנסו אותה , הם
אנסו אותה, הם אנסו אותה" וככה זה המשיך עד שהוא הגיע לבית
הנופש שאליו הם היו אמורים להגיע.. שהוא הגיע הוא שכב במיטה
חוזר על שלושת המילים " הם אנסו אותה, הם אנסו אותה.." הוא לא
האמין למה שקרה . במכונית הייתה המזוודה של שי והוא פשוט השאיר
את הכל שם, את האוטו , המזוודות, הזכרונות.. פשוט את הכל..
וברגע שהוא יצא משם הוא החליט יותר נכון השביע את עצמו ששום
דבר לא קרה שם . הוא רק יצא לנופש שקט עם עצמו ולא יותר מזה.
הוא כבר החליט מה לספר למשטרה אם יחפשו את שי. הוא יגיד שהיט
טסה לחו"ל זהו זה זה מה שהוא יגיד..
הוא תיכנן את הכל הוא יגיד שהוא מצא מספר של חברת תעופה הוא
חשב על כל הפרטים הקטנים ממש על הכל.
הוא חשב על כל מה שקרה הוא הבטיח לעצמו לא לדבר על זה, הוא
החליט לשכוח מהכל כאילו שום דבר לא קרה.
כאילו הוא לא הכיר את שי , כאילו הם לא היו חברים שנה שלמה .
עכשיו כעבור שנתיים וחצי הוא ישב על הסדין הכחול באמצע החורשה
וחשב עלייה , הוא התחרט על הכל , הוא ידע שהוא היה צריך לחפש
אותה , להודיע למשטרה, לעשות משהו !
ואז הוא פשוט כיבה את שלושת הנרות , סימן עם הכוס את השם שלה,
העביר אות אות לאט .
ואז הוא פשוט לחש בשקט :" רוחות האדמה האש והמים החזירו לי
אותה את אהובתי הניצחית מן השמיים ".
הוא חזר על המשפט כחמישה פעמים עד שהוא הרגיש שוב ישות זרה
בשטח המעגל שלו..
הרוח נשבה חזק היו עניים בשמים הירח לא נראה בכלל.. פתאום מתוך
סערה גדולה הירח נגלה בשמיים ואיתו נגלתה דמותה של שי יפה
מתמיד , פשוט מלאך .
היא נראתה בדיוק כמו שהוא זכר אותה .
הוא קרא לה, הוא צעק בכל הכוח :"שיייייייייייייי אני אוהב אותך
כל כך "
היא הסתכל עלייה הוא ראה מין ברק מוזר בעיניים שלה משהו שהוא
לא ראה מעולם .. יכול להיות שזה ברק מאור הירח , יכול להיות
שזה ברק של שנאה , או רשע כלשהו.
היא הסתכלה עליו בחנה כל חלק וחלק בגופו , הוא ראה אותה מזילה
דמעה הפנים שלה היו עצובות אבל מצד שני כל כך שלוות.
הוא בא אלייה הוא נעמד מולה ואמר לה בלי לקחת נשימה אפילו :"
שי שי אני מצטער על הכל את חייבת לסלוח לי אני יודע שעשיתי
טעות אני אוהב אותך בבקשה תסלחי לי"
הוא בא לחבק אותה היא התרחקה מעט ולא אמרה מילה.
היא התקרבה מעט ונגעה לו בעדינות בפנים.. הוא נדהם הוא הרגיש
אוויר קר עובר דרך כל נקודה ששי נגעה בה..
" היא היא רוח רפאים, אני לא מאמין זה לא יכול להיות"
ואז פתאום השמיים נהיו אדומים הירח נעלם שוב פעם . שי נראתה
כועסת מתמיד הוא שמע את הזעקה שלה כל כך חזק בדיוק כמו הצעקה
שלה באותו יום ארור שבו קרה הדבר.
הוא לא ידע שרוחות יכולות לדבר , היא אמרה לו בעדינות :" הוכחת
לי מספיק את אהבתך ועכשיו אתה תשלם על הכל , יום הדין שלך הגיע
"
הוא פחד נורא הוא עמד לידה השתתק , הוא לא יכל לזוז , לא להגיד
שום מילה, הוא רק הסתכל עלייה ושתק.
פתאום היה בו הכוח , הכוח לקחת את הרגליים וללכת הוא הסתובב
והתקדם לאט לאט לכיוון האוטו שלו.
ואז פתאום היא  נעלמה והופיעה מולו הוא השתתק שוב פעם ועמד בלי
לזוז.
והיא פשוט באה אליו לאט לאט הוא חשב שהיא מתכוונת לנשק אותו
היא התקרבה בעדינות עם מבט של מלאך,  היא קירבה את השפתיים שלו
לשלה עד שנשאר רווח קטן מאוד בינהם ואז היא פשוט נשאבה לתוך
גופו. הוא לא האמין למראה עיניו היא הייתה בתוכו הוא הרגיש
אותה, את הרוע שלה.
הוא שמע אותה לוחשת לו מבפנים :" עכשיו אתה תרגיש איך זה להיות
גופה רקובה באמצע היער בלי שאף אחד יבוא לחפש אותך".
פתאום הוא הרגיש הרגשה של חנק , הוא לא יכל לנשום .
הוא נשכב על האדמה ולא זז יותר.
והיא פשוט יצאה מגופו הסתכלה עליו ואמרה :" אהבתי אותך כל כך
אבל הייתי חייבת להחזיר על כל הסבל שעברתי במשך השנים האלו ,
עכשיו אתה תדע בדיוק איך זה להרגיש גופה רקובה באיזה יער נטוש
שאף אחד בכלל לא טורח לחפש אותך!"
ואז היא הלכה.. פשוט הלכה ואור הירח מאחורייה..