וביום האבל ההוא,
כשכולם עמדו דום לזכר אותם ימים בהם היו 5.7 מיליארד אנשים על
פני כדור הארץ,
עמדתי שם יחפה, על האספלט הרותח, שמשכבר היה לאדמת קרב בוערת,
מבכה את אותם הנותרים שנשארו עימי בעולם הגדול
מבכה את אותם שהלכו בטרם עת
מבכה על מלחמה ספוגת דם תמימים
ומעיני לא נוטפת דמעה, נוטפת תמצית מלחמה קרה,
שאולי תכבה את האש הבוערת בתוכי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.