את המספר ICQ שלו קיבלתי מהילה או שי (חברים שלי ממועצות
אחרות) אני לא בטוחה. הילה אמרה לי שזה הילד שהכריח אותי
להצטלם בהשתלמות (אני שונאת להצטלם). לא זכרתי מי הוא, איך
קוראים לו או איך הוא נראה אבל בכל זאת שלחתי לו הודעה. גם הוא
לא זכר אותי וגם אחרי שהזכרתי לו אני לא בטוחה אם הוא זכר אבל
זה לא שינה לי הרבה. דיברנו קצת. היה נחמד.
פגשתי אותו בטיול לחרמון. אני ושי ישבנו ודיברנו ועוד כמה
הצטרפו אלינו: אלה, שירי וגם ברק. עד ששי לא אמר את השם שלו לא
ידעתי שזה הוא. בשלב מסוים נשארנו שם לבד, אני וברק. הוא שכב
על המעיל שלי כדי לא להירטב ואני שכבתי עם הראש עליו. במהלך
השלוש שעות הבאות שכבנו ודיברנו, על סתם שטויות, וכל הזמן הוא
ליטף לי את השיער. גם כשירדנו מההר נשארנו ככה. ובין
האוטובוסים למכוניות המשכנו לשכב עד שהינו צריכים ללכת. הוא
חיבק אותי מאחורה וכשהסתובבתי אליו הוא נתן לי נשיקה, לא נשיקה
צרפתית אלא נשיקה קטנה ובקושי מורגשת ואז נפרדנו בהבטחה להחליף
מספר טלפון ב ICQ. בדרך הביתה שחזרתי את כל היום הזה בראש כל
כך הרבה פעמים עד שכבר לא הייתי בטוחה אם זה באמת קרה.
המשכנו לדבר בטלפון וב ICQ, אפילו די הרבה.
הפעם הבאה שנפגשנו הייתה בהכנה למחנה פסח. זה היה קרוב לאיפה
שהוא גר והוא בא לבקר אותי. מצאנו לנו פוזה נוחה ושכבנו ככה כל
הערב. הוא נישק אותי ואמרתי לו שלא יעשה את זה, כי לא ידעתי מה
טיב הקשר שלנו. זה לא כל כך הפריע לו כי הוא עשה את זה בכל
זאת. ואז, כשהחברים שלו רצו ללכת (הוא בא עם שני חברים שעד
היום לא קלטתי את השם שלהם) הוא פשוט קם, אמר שלום והלך. זה
היה קצת מעליב כי הוא פשוט הלך, כאילו כלום לא קרה בניינו
עכשיו, אבל התגברתי. כל הנסיעה חזרה חשבתי על הערב הזה וניסיתי
אבל לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני. אם הוא רוצה לפתח את
הקשר שלנו למשהו יותר רציני או שזה מבחינתו סתם סטוץ של
טיולים. לפי איך שהוא הלך החלטתי שזאת האפשרות השניה.
יומיים אחרי זה נפגשנו בכנס פעילים של התנועה. ישבנו שנינו
מאחורה לבד. אחרי זה התברר לי שגרמנו לאנשים להרגיש לא נוח
לידינו כי כל הזמן היינו קרובים ונראנו כאילו אנחנו עומדים
להתנשק. במהלך הערב ניסיתי לשאול אותו את מה שהטריד אותי: מה
הוא רוצה מהקשר שלנו? אבל זה לא הלך. כנראה שאני יותר ביישנית
ממה שחשבתי. במהלך הערב שמתי לב שלא משנה כמה קרובים היינו,
הוא לא ניסה לנשק אותי, וזה נראה לי די מוזר. רציתי להציק לו
קצת אז אמרתי לו שזה די מאכזב ביחס לפגישה הקודמת שלנו שקיבלתי
רק נשיקה אחת בתחילת הערב. הוא אמר שזה בגלל שפעם קודמת אמרתי
לו שלא יעשה את זה. שאלתי אותו איך זה שפעם קודמת הוא נישק
אותי אפילו שאמרתי לו לא והפעם הוא לא מנשק אותי בגלל שפעם
קודמת אמרתי לו לא והוא אמר שלקח לו זמן לעכל את זה. אמרתי לו
שהוא לא צריך להקשיב לכל השטויות שאני אומרת. הוא התחיל להגיד
משהו שלא שמעתי בגלל הרעש, אבל כל הקטע הזכיר לי סצנה מסרט שבה
הגיבורה אומרת לגיבור "תשתוק ותנשק אותי" וחשבתי לעצמי: מעניין
מה הוא יעשה אם אני אגיד לו את זה. שאלתי אותו אבל בגלל הרעש
הוא לא שמע אותי טוב וחשב ששאלתי משהו אחר וענה תשובה שלא
התאימה ואז אמרתי לו את זה ופתאום מצאתי את עצמי באמצע אחת
הנשיקות הכי מפתיעות ומסעירות שהיו לי בחיים.
הערב נגמר אחרי עוד כמה נשיקות והשאיר אותי עם המון מחשבות.
ניסיתי להבין מה בעצם קרה ואיך הגעתי למצב הזה שאני מתנשקת ככה
סתם עם מישהו ואז קלטתי: אני מאוהבת בברק!
זאת הייתה הרגשה נפלאה אבל גם מציקה כי לא ידעתי מה הוא מרגיש.
דיברנו בICQ ואמרתי לו שזה לא בסדר מה שקרה, שאני לא מתנשקת
ככה סתם עם אנשים ושאני מרגישה כמו איזה שעשוע שלו לטיולים.
הוא ניסה להרגיע אותי ואמר לי שאני לא צריכה להרגיש ככה אבל
הוא לא אמר מה הוא מרגיש ונשארתי החוסר ודאות.
אחרי כמה ימים החלטתי שאני לא יכולה ככה יותר. אמרתי לו שיתקשר
ושאנחנו חייבים לדבר. דיברנו קצת וניסיתי להבין איך הוא מגדיר
את הקשר שלנו ומה הוא רוצה. הוא אמר שהוא לא מגדיר. שאלתי אם
הוא רוצה שנהיה חברים, ז"א זוג והוא אמר שמה שאני רוצה, דבר
שדי שיגע אותי כי אני רציתי לדעת מה הוא רוצה. הרגשתי שאני
לוחצת עליו למשהו שהו לא רוצה. בסוף החלטנו שכן, אנחנו חברים.
הייתי מאושרת, אבל היו גם חששות. הוא גר 2.5 שעות נסיעה ממני
אז איך נסתדר? ואולי הוא לא באמת רוצה להיות איתי אלא רק
רוצה...לקח לי קצת (הרבה) זמן כל החששות האלה נעלמו.
המשכנו לדבר בטלפון ובעיקר בICQ וזאת הייתה אחת התקופות הכי
טובות שלי, וחיכיתי בקוצר רוח לפעם הבאה שניפגש.
בפסח הוא בא אלי בפעם הראשונה. זה היה קצת מוזר בהתחלה, מכל
מיני סיבות, אבל זה הסתדר. במשך 5 ימים לא עשינו כלום, אבל
בעצם המון קרה. בימים האלה הוא אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב
אותי, הדבר הכי רציתי לשמוע באותו זמן. בהתחלה לא עניתי ואבל
בסוף אמרתי לו שגם אני. לא אמרתי בדיוק את המילים כי לא הייתי
בטוחה ב-100% אם אני אוהבת או מאוהבת, ומבחינתי יש הבדל גדול.
לקח לי זמן אבל עכשיו כבר אמרתי את זה, ועם כל הכוונה.
בהמשך הוא היה בא אליך כל שבוע-שבועיים באוטובוס. לי לא הרשו
לנסוע אליו.
זאת הייתה תקופה די טובה אבל היה בה כמה בעיות. כמעט כל פעם
שהוא בא אלי הוא בכה, וזה גרם לי להרגיש רע, שזה בגללי ואני לא
יכולה לעמוד בזה שהוא בוכה.
בפעמים האחרונות שהוא היה פה הרחקנו לכת יותר מידי מבחינה
מינית. הכל היה בסדר כשהוא היה פה אבל אחרי שהוא היה הולך
הייתי מרגישה רע עם מה שעשינו ומתחילה לבכות. ניסיתי להציב
גבולות אבל כשאני איתו אני נסחפת. ניסיתי להגיד לו את זה אבל
לא הצלחתי אז החלטתי להתמודד אם זה בדרך שלי. בפעם הבאה שהוא
היה פה עצרתי אותו מוקדם. זה היה קשה לי אבל הצלחתי. הוא
התאכזב אבל לא ידעתי עד כמה. הוא אמר שאנחנו צרכים לדבר.
ואז, הוא אמר לי את הדבר הכי מגעיל ופוגע שאמרו לי אי פעם.
בחיים לא חשבתי שהוא יכול להגיד לי משהו כזה. לא האמנתי שהוא
יפגע בי ככה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבכיתי ממש לידו. אחרי שנרגעתי ודיברנו
קצת הוא חשב שפתרנו את הבעיה כי למחרת (אפילו יותר מאוחר באותו
יום) התנהגנו כאילו כלום לא קרה, אבל אני פשוט הדחקתי את איך
שאני מרגישה. בעצם לא פתרנו כלום, כי הוא לא הבין. הוא חושב
שהבעיה שלי היא הקרבה הפיזית שלנו, מה שאנחנו עושים כשאנחנו
ביחד, כשבעצם הבעיה היא המשפט שהוא אמר. משפט שכל כך פגע בי
שעד עכשיו לא הצלחתי לחזור עליו בקול, אבל הוא כל הזמן מהדהד
לי בראש.
אם באותו יום הוא היה מדבר איתי, אומר לי כמה העניין מפריע לו
אז היינו יושבים ומדברים והייתי מסבירה לו שחשבתי על זה והבנתי
שמה שמפריע לי זה לא כמה התקדמנו אלא דברים אחרים באמצע, שברגע
שהם יפסיקו דברים יסתדרו. לא דברים שהוא עשה לי, דברים ששנינו
עשינו יחד. כמה שהיה לי קשה רציתי לדבר איתו על זה אבל לא
הצלחתי לגרום לו להבין. גם כשהרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר איתו
יותר וביקשתי מהחבר הכי טוב שלי שיגיד לו את כל מה שאני רציתי
אבל לא יכולתי, הוא עדיין לא הבין. לא את הבעיה ולא כמה
נפגעתי. במשך יום שלם קיבלתי ממנו הודעות התנצלות אבל הוא
עדיין לא הבין מה פגע בי.
אני לא רוצה שהוא ישקר לי בשביל לשמור על הקשר שלנו. אני רוצה
שהוא יתנצל על איך שהוא אמר את מה שהוא אמר, על זה שנפגעתי, על
זה שהוא לא חשב על איך אני ארגיש כשהוא יגיד את זה ועל זה שהוא
התייחס לזה כאילו כלום אפילו כשאמרתי לו כמה נפגעתי.
ועכשיו, אני עדיין מחכה. אני עדיין מחכה שהוא יבין...
הסיפור הזה נכתב מזמן והוא קצת לא מעודכן...
במציאות לחלק הזה של הסיפור היה סוף טוב...
אחר כך היינו יותר מ-16 חודשים יחד.
ואז נפרדנו...
והוא פגע בי בצורה הרבה יותר גרועה.
ועל זה אני בחיים לא אסלח לו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.