רץ בחושך,
גופי נהדף בעצי הענק.
שום דבר לפניי
ולא-כלום מאחוריי.

ניצוד על-ידי גיבור ללא-שם,
חסר-כל הוא רודף אותי.
ודבר אחד מניע את גופו
העייף להמשיך הלאה,
הרגשת הרוע העילאית
כשהוא רוצח נפש חיה.

עצרתי בקרחת-יער,
שואף אל ריאותיי את מעט אחוזי החמצן
אשר אני מצליח ללקט מן האוויר
ומהרהר, מדוע לא עוזב אותי הצייד במנוחה?,
יום אחר יום בחמש השנים האחרונות התחקה בעקבותיי,
וכל יום שנינו מזדקנים ביחד.

הוא תפס אותי.
סוף סוף תם חלום-הבלהות
דמוי חבל המרקד על צווארי.
אך משום-מה ממשיך אני להאבק בצייד.
מרצון להשתחרר?
או כדי לשכנע את עצמי שזו לא התאבדות?.