כל מה שנשאר לי זה הרוח.
אין שום צליל בראשי למעט השריקה הזאת, הלחישה של הרוח.
הכל נעלם מחיי כאילו לא היה.
השארת אותי משותק, לא מסוגל לזוז. לא מסוגל לדבר ולא מסוגל
לתקשר.
כל מה שאני עושה זה יושב ומקשיב. מקשיב לרוח שמהדהד באוזני.
הוא מדבר אליי. אומר לי שטעיתי.
לעזאזל! זה לא היה אמור לקרות!
למה לא הקשבתי למוח? הרי כבר למדתי שלפעמים אסור להקשיב ללב.
הלב הזה, רק לתסבוכות הוא גורם.
בשבילך הורדתי את החומה, עד לגובה שתוכלי לקפץ מעליה בקלילות.
ואת קיפצת.
נגעת איפה שהיה אסור לך לגעת, ולקחת את הנגיעה.
זה לא יקרה יותר, שמעתי את השכל מנסה לשכנע את הלב. אבל הלב
גיחך.
הרי הלב תמיד מנצח את השכל, זה אפילו לא קרב הוגן. לא אצלי
לפחות...
לא כשהלב הוא כל כך גדול. לידו השכל נראה כמו נמלה קטנה
ומסכנה.
הלב עוד הספיק להוריד מכה חזקה על המוח, מכה שעילפה אותו.
וכל מה שנשאר לי זה הרוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.