יש לי חברה כבר כמעט ארבעה חודשים. אני מת עליה בטירוף. אני
מניח שגם היא אוהבת אותי... אני חייב היא לא ממש טיפוס של
דיבורים, היא לא אומרת לי כמה היא אוהבת אותי.. במקום היא מראה
את זה. אני מניח שכל הבנים היו שמחים לחברה כזאת. ליום החודש
שלנו קיבלתי 10 נשיקות... לפחות... אחת אחרי השניה מה שגרם לי
לקצת חנק אבל בעיקר לשמחה...
אני חייב לציין שהיא מהממת, היא מטריפה אותי, אני אחריה תמיד,
היא יפה וכריזמטית, מתוקה וכייפית וספונטנית ופשוט מיוחדת
במינה... סוחפת אותי איתה, תמיד.
לכבוד שלושה חודשים כבר קיבלתי הרבה יותר.. אבל את זה אני
מעדיף לשמור לשנינו בלבד.. טוב אולי גם לשני חברים טובים שלי..
אבל זהו, באמת. אנחנו ביחד הרבה, לא תמיד אבל חלק נכבד מהזמן,
בכל זאת לשנינו יש חיים.. לה אולי קצת יותר... אבל לא משנה..
כל עוד היא איתי והיא עושה לי רק טוב, בערך.. אני מרוצה ממה
שיש לי.
לא כל דבר מושלם, את זה למדתי על בשרי לא מכבר. חוץ מזה קשר
הוא דבר שצריך לבנות ולהשקיע בו כדי שבאמת יצליח. כמו בניין,
אבן אחר אבן. אם היסודות לא טובים באיזשהו שלב הוא בטוח יקרוס.
הייתי מגדיר את הקשר שלנו בהחלט יפה. הוא בנוי דיי טוב, גם אם
דילגנו על כמה שלבי בנייה, בטח נתגבר. אנחנו ידועים כ"perfect
couple" , כבר חודשיים שלמים שאנחנו מחזיקים בתואר הנכסף.
היום אני בא אליה, אני כבר מחכה לפגוש אותה... לקבל פיצויים
לשבוע שלם שהיא הייתה עסוקה. הגיע ערב, מקלחת, גילוח,
אפטרשייב, ג'ינס וטי-שרט שחורה, הכל כרגיל.. בהתחשב להכנות
בשבילה, מגיע לה אפילו יותר. לקחתי מונית, מי בא לחברה עם
ההורים?!
נכנסתי, שלום יפה להורים ולאחות הקטנה. עליתי אליה, הקטע הכי
טוב. הדלת הייתה סגורה, מתוך התחשבות שבכל זאת הייתה לי נקשתי.
היא הכניסה אותי.. או יותר נכון פתחה את הדלת ובלי שהספקתי
להגיד מילה נישקה אותי, בדקה לי את הגרון מקרוב, ליטפה לי את
השיער וירדה עד לתחת. סיימה בצביטה קטנה והכניסה אותי.
דיברנו, השתובבנו.. כרגיל. היא החליטה לעצום לי את העיניים עם
סווטשרט ולהוביל אותי, עד שהגענו למקום מסוים.. אז היא הורידה
את הכיסוי.. היינו בים, כמה רומנטי! כן... היא גם קצת רומנטית
בין כל הדברים. אחרי שדיברנו ועשינו חיים, כששכבנו על החול
החמים שאלתי אותה: "שיר, את חושבת שאנחנו מתאימים?" היא עשתה
פרצוף מוזר, ניסתה להיות חמודה ושובבה. "אני חושבת שאף אחד לא
מתאים לאף אחד. אני חושבת שמה שקורה בין השניים הוא מידת
ההתאמה." היא אמרה. "אבל רון ומיכל ממש מתאימים." היא הוסיפה
בחצי חיוך, זדוני כזה.
יום שבת הגיע, יום ריק. לא היה לי מה לעשות, או שבעצם פשוט
העדפתי לשכב על הגב ולחשוב קצת. המחשבות שלי היו מעורבות. לא
ידעתי מה לעשות לגבי שיר. מצד אחד היא הראתה לי כמה היא אוהבת
אותי ורוצה אותי כל פעם מחדש ועדיין מראה. מצד שני היא עסוקה
בכל מיני עניינים של עצמה והכי מפריע לי שהיא בכלל לא אומרת לי
כמה היא אוהבת ורוצה אותי. למרות שאני יודע שהיא באמת אוהבת
אותי, חשוב לי לשמוע את זה ממנה. איך לעזאזל מסבירים לחברה
שרוצים שתדבר על הרגשות שלה בלי לצאת דפוקים?!
אני באמת לא יודע... לא רוצה שתלך ותספר לחברות שלה שאני
רכרוכי ונשי, מי צריך שם של סיסי על הראש? לא מספיקות לי
הבעיות שכבר במילא יש לי?
אחרי ארוחת צוהריים נסעתי עם שיר לשחק באולינג. אני אוהב את
המשחק.. היא אוהבת שאני מלמד אותה והיא גם שמחה לצ'פר אותי כל
פעם שאני זורק טוב, מה שבאמת בלי להיות שחצן, קורה לעיתים
קרובות. שחקנו, צחקנו, בעיקר התנשקנו... הלכנו אחר כך לאכול.
היא הזמינה סלט, כמו כל בת עשרה טיפוסית, מטורפת לגבי הגזרה
הדקה שחייבת להישמר. לי לא איכפת, לקחתי מנה ענקית. האכילה
אותי, האכלתי אותה.. "שיר, אני אוהב אותך." אמרתי. היא חייכה,
קצת הסמיקה, צחקקה ובזה זה נגמר, בלי תשובה.
נישקה אותי, נשיקה טובה, כמו שרק שיר יודעת. הרגשתי שהיא מנסה
לפצות על התשובה החסרה אבל נתתי לה לנשק אותי בכל זאת.
סופסוף חופש! איזה כיף, החופש הגדול התחיל. הדבר שכל ילד
נורמאלי מחכה לו כבר מחודש הלימודים הראשון. הפלאפון שלי צלצל,
המספר של שיר הופיע על הצג. "היי." נשמע קולה. "היי שירוש."
"בא לך לבוא? יש היום מסיבה בקראש." אהבתי את המועדון, חוץ מזה
כולם הולכים להיות שם, מה אני מתלבט בכלל?! "בטח מתוקה!"
"סבבה, אז בעשר וחצי נוח לך להיפגש? שניסע יחד עם רוני, גיל,
ניצן וליאור?" "סבבה" היא שתקה. "ביי שירוש." "ביי". בתשע
התחלתי להתארגן, קבעתי עם גיל שאגיע אליו בתשע וחצי, הוא היה
צריך לדבר איתי ולהראות לי משהו בסוני. בעשר וחצי כולם כבר
הגיעו אליו. באוטו כמובן עלה הנושא... "מי נוהג חזרה??" גיל
תמה. "לא אתה?" שאלתי. "ניראה לך? רוני, ניראה לי שתורך להישאר
במצב נורמאלי מספיק כדי לנסוע בלי להרוג אותנו..." "אין בעיה."
רוני ענתה. "במילא לא התכוונתי לשתות." היה כל כך כיף במסיבה,
רקדתי, השתחררתי, שיר נמרחה עליי, בכל זאת אני חיית מסיבות
והיא שמחה להראות בחברתי באירועים כאלה.  הכל היה טוב חוץ מדבר
אחד קטן אבל מעיק ביותר, היא לא אמרה ולא אומרת לי שהיא אוהבת
אותי ושאנחנו מתאימים. היה שיר שקט, בלי לחשוב יותר מידיי, ליד
הרבה חברים אמרתי לה: "שיר, אני חושב שאנחנו לא כל כך
מתאימים." חיכיתי ל"אוי.. שטויות, אנחנו כל כך מתאימים, אנחנו
זוג מושלם, אני אוהבת אותך" בלה, בלה, בלה...
"אני מסכימה איתך במאה אחוז." אמרה.
בהחלט לא התשובה שציפיתי לה...


-סיפור אמיתי, מה חבל-