"אני מאמינה בך. אני יודעת שתצליח. אני סומכת עליך שתסדר
הכל."
זה שבר אותי. האמת שהאמון שלה בי היה מבוסס, אבל כשראיתי את
מבטה כשאמרה את המשפט הזה, זה כבר היה יותר מדיי. את זה, כבר
לא יכולתי לסבול.

כשלמדתי ביאליק בתיכון, סיפרו לנו שהעיניים הן החלון לנפש.
כשלמדתי קרימינולוגיה, לימדו אותנו איך לזהות כשפושע משקר. לפי
העיניים.
כשהייתי תינוק אמא הייתה מלטפת לי את העיניים, ואומרת שיש לי
העיניים הכי יפות שראתה.
בפעם הראשונה שעמדתי ערום מול בחורה, היא אמרה לי את אותו
הדבר. מאז אני לא מסתכל על שום דבר אחר. אם יום אחד תפגשו,
במקרה, בחור צעיר ברחוב, בחור שישאל מה השעה, ויקבע את המבט על
האישונים שלכם, אז תשאלו אם הוא כותב בבמה. אם כן, נעים להכיר.

כשאבא שלי נפטר, ישבתי מולו כמעט שעה, והבטתי לתוך העיניים
הגדולות החומות שלו. חשבתי על כל הידע שנקלט דרכן, על כל
האנשים שראו, כל המקומות שביקרו בהן. העיניים הן החלון לנפש,
אמרה המורה, וכשישבתי מול אבא, אני חושב שאולי כמעט ראיתי ממש
את הנפש מתרוקנת ממנו, באיטיות מטרידה.
כל סרט שראה, כל ספר שקרא, כל בחורה יפה שחבר איתה בצעירותו,
כל מה שעלה בדעתו, המחשבות שהגה, אהבה, שנאה, ואפילו סתם שעמום
של בוקר יום שישי, כל זה זרם מתוכו החוצה כמו אדים מתוך
קומקום, ואני ישבתי שם, והבטתי.
כששמעתי את אמי עולה בחדר המדרגות, עברתי לחדר אחר. חיכיתי עוד
כמה דקות, ואז שמעתי אותה צורחת.
בפעם הבאה  שראיתי את אבא, העיניים שלו כבר היו סגורות.

כבר שנים שאני בוחן עיניים, מוצא דרכים לשפר את יעילותי עוד
ועוד, לשקר בחן ובאמינות מלאה. העיניים הן חלון לנשמה, ואני את
שלי, מצאתי לנכון לנעול.
אם העיניים או הנפש היא זו שננעלה, על זאת אין לי תשובה, אבל
כשאמא החליטה לקיים שיחה, שבועיים אחרי מות אבא,  ואמרה שהיא
"מאמינה בי, יודעת שתצליח, וסומכת עליי שהכל יהיה בסדר", כשהיא
עשתה את זה, אני לא שכחתי את המנהג העתיק שלי, שנדמה
כאינסטינקט, יותר מכל דבר אחר. תקעתי את מבטי היבש באישוניה,
הקטנים, הכחולים, שתי עיניה מלאות הדמעות, ובמומחיות רבה
שיחזרתי את הרצאתו של פרופסור הלמן - "אישונים שנוטים שמאלה
ולמטה, מסמלים על שקר גס."

האמון שלה בי היה מבוסס, אבל כשראיתי את מבטה כשאמרה את המשפט
הזה, זה כבר היה יותר מדיי. את זה כבר לא יכולתי לסבול.
זה היה היום שעזבתי את הבית.
אידיאליסט.
אז אם יום אחד תפגשו, במקרה, בחור צעיר ברחוב, בחור שישאל מה
השעה, בחור עם מבט מזוגג בעיניו, בגדיו קרועים, ומבט מקובע
על האישונים שלכם, תשאלו אם הוא כתב בבמה. אם כן, נעים להכיר.

אם העיניים, או הנפש, היא זו שננעלה, על זה באמת שאין לי
תשובה.