הוא סידר שעון לשבע ורבע אבל כשפקח עיניים כבר היה שמונה
ועשרה. בזינוק חסר רצון הוא נשלף מבין השמיכות ורץ למקלחת
לצחצח שיניים כשידו האחת אוחזת במכנס והשניה מגששת את הדרך
למשקפיים. הוא דילג וניתר קצת מצחיק בניסיון להשחיל את הרגל
למכנס תוך כדי הליכה נמרצת וניסיונות נואשים להוציא עוד קצת
משחה מהשפופרת הריקה שנותרה.
כעבור שבע דקות הוא היה בחוץ מוכן ומזומן ליום חדש של שיגרה
מרדימת חושים. הוא לקח מהמתלה שליד הדלת את אשפת החיצים שלו,
ונזכר שאתמול התקלקלה לו הקשת כשניסה לירות חץ באיזו זקנה
חמוצת פנים. הוא התניע את הטוסטוס ברטינה שקטה, ושם דרכו אל
הנגרייה שם גם תיקנו קשתות שבורות.
"בוקר טוב איתן!" הוא הגיע לנגריה והחנה את הטוסטוס בכניסה.
איתן, שהיה עסוק בלגלף מוט מעץ, הנהן בראשו אך לא הרים מבט,
שמא יגלף חתיכת אצבע.
"הקשת שלי מוכנה?" הוא ניגש למדפים התחתונים שליד הברז וחיפש
בין שברי האופניים ומה שנשאר מכנפי השעווה של דדלוס  אך לא מצא
שם את הקשת שלו.
הוא כבר היה בפיגור נוראי מלוח הזמנים, וממש לא היה לו כוח
לזיון שכל הזה.
איתן הביא לו את הקשת, אבל סרב לקבל את הצ'ק שכבר הוכן מראש.
"לא מקבל צ'קים." הכריז איתן הנגר, "הרמס כבר ניסה את זה
פעם."
"אשראי אתה מקבל?" הוא שאל ביאוש. לא הייתה לו אף לא אגורה
מזומנת והכספומט היווה עוד עצירה מיותרת.

כשהתחיל את הדרך למטה כבר היה רבע לתשע.
הוא הסתכל בדף ההזמנות שלו וחיפש את המקרים הדחופים ביותר. מהם
יתחיל, וכך יישאר לו בסוף היום רק כמה סטוצים זריזים וחולפים.

הוא מצא את הבחור יושב על מדרגות בניין אקדמאי, ואת הבחורה
הפתיע באמצע טיול יומי בפארק הסמוך. הוא פשפש בין החיצים ומצא
את החץ הסגול (סגול= רומן יציב, נטול ריגושים אך עמוק)
הנחוץ למצבים כאלה. טווינג קצר והזוג כבר עמוק בתוך שיחה
(סיפור הצלה נועז של כלבלב שנתקע בגשם). הוא המשיך הלאה לדירה
מספר שתיים שם עמדו גב אל גב בעל ואישה והד של מילים רעות נישא
באוויר. שני חצים זהובים (זהב= התפייסות, תקף לשבוע אחד בלבד)
וילדם השלישי של הזוג  נכנס לתהליך יצירה.
הוא עמד בצד לרגע או שניים מתפעל ממהירות ההשפעה, והמשיך הלאה
(לסופרת רומנים זולה שנתקעה באמצע משפט).

בערב הוא חזר לדירת חדר וחצי שלו, חלץ את סנדלי הזהב והדליק את
הטלוויזיה. אורה המרצד הבהב על פניו כשבהה אל עבר החלל הריק.
הוא מילא מחדש את אשפת החצים והלך להתקלח. עוד יום רגיל בא
לסיומו.