אל תאמר מילה
לא כשהשמיים כל כך כהים
אל תחפש משמעות עמוקה
פשוט תהיה.

אל תגע עכשיו
לא כשהמשקל של השמיים תלוי כך מעלינו
אל תבקש נחמה
עצום עיניך יקירי.

עצמתי את עיני
היה אז כמעט חורף
שכבת לידי על הדשא הקריר.
רציתי לגעת בך, להכיל אותך בי,
אבל ראיתי את הניע הקטן בקצה המצח שלך וניחשתי שמוטב לי אם לא
אנסה.
אז פשוט שכבנו ככה שם, מעורסלים על ידי הרוח הסתווית, השמיים
העידו על טפטוף שעומד להתחיל.
כשעמד הזמן מלכת, כך לפתע, יכלתי לשמוע את נשימתך. מחזוריות
מבורכת, פנימה והחוצה. כמו לוחשת לי ממעמקים שהכל יהיה בסדר,
שאת לא תלכי, שהקסם ישאר גם אחרי שנקום.
ואהבתי אותך, אלוהים כמה אהבתי אותך באותו הרגע!!

אל תראה בי מה שאינו קיים
ואל תחפש בי את החמימות
אל תתפתה אל השלווה הזאת, אל הנוחם
ואל תבקש בי את התמימות.

אנחנו שנינו
רק אבנים קטנות
הפזורות לאורך הדרך.