אנחנו יושבים שורות שורות
מארק ביוקנן, נערתו וכומר
אני בשמלה שחורה שזורה חרוזים
וכובע רחב תיתורה ששוליו
מכסים על עיני הזרות.
ג'יימס ביוקנן מימיני
יפה כתמיד, ועיניו
קורנות, כשהוא נאלם לעד
"את מה שחיבר האל,
אל לאדם להתיר"
מהדהד בשוליים הקמורים
ואני כמעט טועה לשמוע
את צלילי הכוס
המתנפצת
הוא אוחז בכף ידי, ואני מרגישה
את הפעימות מאיצות
וכשאני מרימה את עיני לנגינת העוגב
הצלב כנגד הכותל
כאן לא הרגו יהודים, סבתא
כאן לא היו יהודים
זו אירופה אחרת
אבל אני יודעת,
כשהם זורמים החוצה
ג'יימס מוביל אותי במגע רך,
יש ריקודים שלא אוכל ללמוד.
