בוועדת החקירה בדקו מה גרם לאובדנה של הממלכה
(הקונסטיטוציונית, כמובן), מה חרץ את דינה להוותר כמדינת-לווין
למשך אלפי השנים הקרובות, להותיר את עמה כמה לעצמאות שהיתה
ואיננה, לממלכה ההסטורית. הסיבה הברורה והידועה לכל שנמצאה,
היתה ההפסד בקרב המכריע למדינה השכנה, זו שעתה שולטת בה ביד
רמה. מבט במצב הכוחות ובמאזן האסטרטגי ערב הקרב מראים בבירור,
שלו ניצחה הממלכה באותו קרב היא היתה בולמת את מתקפת היריבה,
מצליחה להגן על עצמה בחזיתות האחרות ואולי אף יוצאת למתקפת-נגד
מוחצת. הקרב הזה סומן, בדיעבד, כמכריע. הוועדה ניגשה לבחון את
הסיבות להפסד בקרב הארור הלז, הקרב של הארבעה-עשר בדצמבר.

כובד משקל החקירה עבר מהאסטרטג לטקטיקן. הוא בחן את מפות
המפקדים בעת הקרב, את התמסורות ואת התשדורות. המסר שעלה היה
ברור - הקרב לא היה אבוד. הכוחות היו שווים ביותר - דיוויזיה
מול דיוויזיה, תותחים מול תותחים ולהק מול להק. קרב כמו שכתוב
בספר. רבים מהבנים נתנו את כל מה שיכלו, ניכר כי הצבא עשה כל
שביכולתו על-מנת להתגבר על האוייב העיקש. קבוצת טנקים אחת
נשלחה בארבעה-עשר בדצמבר בשעה תשע ארבעים בבוקר, מעט בעיקוף
סביב מרכז אתר הקרב כדי להשיג עליונות אסטרטגית בשטח קריטי
להמשך הקרב - כל שהיה דרוש היה שטנק אחד יגיע לראש הגבעה.
קבוצת הטנקים עלתה, ומאוחר מדי נתברר שלא היו בה תשעה הטנקים
שנדרשו, אלא שמונה בלבד. הם עלו בשיירה והתפוצצו אחד-אחד על
מוקשי נ"ט שהטמין האויב. האחרון שנותר התפוצץ קרוב לעשר וחצי
בבוקר, מטרים ספורים מראש הגבעה, כשכבר התכונן לעצירה בעליונות
אסטרטגית שתנצח את הקרב. הוועדה ניגשה לבחון מה קרה לטנק
התשיעי, הטנק הגורלי, בארבעה עשר בדצמבר לפני השעה תשע ארבעים
בבוקר.

המכונאי בוועדת החקירה ניגש לאולם ראיות הקרב ומצא את הטנק
הגורלי על פי מספרו הסידורי, במצב כמעט חרוך לגמרי. מתוך שבבי
האינפורמציה שהצליח להוציא מגופת הטנק התברר,  כי בפעם האחרונה
שהיה בתיקון בבסיס, הושם במנועו רכיב חילוף לא תקין, מה שקיצר
באופן דרמטי את שרותו הפעיל האפשרי של הטנק, בלא ידיעת
מפעיליו, ממספר שנים טובות לכתשעה ימים. תארוך רדיו-אקטיבי של
רכיב המנוע וממצאי חוברת השירות של הבסיס קבעו, כי הזמן בו
הושם הרכיב הקלוקל היה החמישה בדצמבר, בשעה תשע וחצי בבוקר.
הוועדה ניגשה לבחון את התנאים בהם שופץ הטנק בבסיס באותו יום.

הפסיכולוג של הוועדה העיף מבט ביומן סידור-העבודה של הבסיס
לבוקר החמישה בדצמבר. הוא מצא את התורן באותה שעה, שהפנה אותו
לפועל פס הייצור. לאחר שהפסיכולוג הבטיח לפועל חסינות
ואנונימיות מלאה החל לתשאל אותו בנוגע לאותו בוקר. הפועל,
התברר, קם באותו יום במצב רוח סוער והחל לכלות את קופסת
הסיגריות שיום קודם השאיר חצי-מלאה על-יד מיטתו. הדרך לבסיס
באותו יום עצבנה אותו ועד שהגיע כבר עישן תשע סיגריות. כשבתשע
הונח לפניו הרכיב המקולקל מהטנק החל לתקן אותו, אם כי בעצבנות.
כשגילה שחסר בורג אחד קטן ברכיב (בורג לא רגיל, שנמצא רק
במחסן) החליט לעשן סיגריה ולרדת ולעלות חמש קומות ברגל על-מנת
להשיג בורג נוסף. הוא שלח יד לקופסה שבכיסו ונאלם כשהבחין שהיא
ריקה. מישהו, מתישהו, לקח לו את הסיגריה האחרונה. עם העצבים
שהיו לו באותו היום הוא החליט לוותר על המסע ושלח את הרכיב
להרכבה בטנק כמו שהוא. "אף אחד לא ישים לב". והסיגריה? היום,
כשהוא חושב על זה, יכול להיות שהבן שלו לקח לו אותה בלילה שבין
הארבעה והחמישה בדצמבר, כשהקופסה החצי-ריקה עמדה ליד מיטתו.
הוועדה ניגשה לבחון האם הבן לקח את הסיגריה הגורלית.

כשיצא הבלש של הוועדה לחקור את הבן של הפועל כבר היה השלטון
החדש (של המדינה השכנה, כזכור) במעמד שלטוני צבאי ממוסד, והיה
על חבר הוועדה לעבור מחסומים רבים, להציג תעודות, לסבול
השפלות. לבן של הפועל לקח זמן להודות (כנראה בשל ההלם על
הדקדקנות על חטא כה קטן), אך בסופו של דבר נשבר ואמר לחוקר
שלקח סיגריה מאבא כי היתה חסרה לו באותו יום לירה אחת לקנות
חפיסה משלו, דבר שגילה רק בקיוסק לעת ערב, כשכבר לא יכול היה
לחזור הביתה ולקחת עוד לירה כדי לקנות חפיסה. חברו של הבן של
הפועל, שבמקרה ישב איתו בחדר בעת החקירה, נזכר בפני החוקר כי
באותו יום בערב, בארבעה בדצמבר, הלכו שניהם ביחד ברחוב כשהיה
עליו לקשור את שרוכיו, וכשהתכופף מצא מטבע של לירה שחברו עמד
לדרוך עליו או לבעוט בו, ולקח אותו לכיסו. חמש דקות אחר-כך
נפרדו השניים לדרכם, וחברו אמר לו שהוא הולך לקנות חפיסת
סיגריות ואז הביתה. הוועדה ניגשה לבחון מדוע היה צריך החבר
לקשור את נעליו ומנע מבנו של הפועל למצוא את הלירה שהיתה חסרה
לו לקניית חפיסת סיגריות.

הכימאי שבדק את סיבי שרוכיו של הנער הצליח לאתר את המפעל שבו
נוצרו. מפעל הנעליים והשרוכים אמנם הוסב למטרות צבאיות, אך
במרתפיו נותרו עוד מתפרות השרוכים המקוריות. בדיקה קלה העלתה
את זהותה של מכונת התפירה האחראית, שהתבררה כמכונה טלואה
וחלודה שנשברה ותוקנה מספר פעמים, ועקב כך חל איסור להפעילה
לזמן ממושך וכל השרוכים שיצאו ממנה היו קצרים מהתקן בצורה
שגורמת להם להיפרם באופן תדיר, בעיקר בעת הליכה ברחובות.
ברשומות הטכניים של החברה נמצא תאריך התיקון הראשון של המכונה
- שמונה ביולי לפני שש שנים, ואיתו נמצאה הבעייה שתוקנה - מסמר
בודד הוצא מתוך המכונה על-ידי מפעילתו, שרצתה לתלות תמונה
בביתה ולא חפצה לכתת רגליה עד לחנות כלי העבודה הקרובה לביתה.
הוועדה ניגשה לבחון כעת מה היתה התמונה המדוברת.

התחקירן שנשלח לבית מפעילת המכונה חזר בידיים ריקות. המפעילה
פינתה את ביתה ולא השאירה זכר להימצאותה שם. צוות חפירה
ארכיאולוגי נשלח לבית מטעם הוועדה, ולאחר זמן קצר מצא קופסה
קבורה בגינה. בקופסה היה מסמר חלוד, ונייר עליו כתוב שיר ישן
בגירסה חדשה:

בשל מחסור במסמר, הוגבלה מכונת התפירה
בשל מחסור בפעילות מכונת התפירה, קוצר השרוך
בשל מחסור חלקי באורך השרוך, נפלה הלירה לידיים הלא נכונות
בשל מחסור בלירה, נגנבה הסיגריה
בשל מחסור בסיגריה, לא הוכנס הבורג
בשל מחסור בבורג, נתקלקל הרכיב ואיתו המנוע
בשל מחסור ברכיב, אבד הטנק
בשל מחסור בטנק, אבד הקרב
בשל מחסור בקרב, אבדה הממלכה כולה

הוועדה ניגשה לכתיבת המסקנות. דו"ח ראשוני באפריל, מסקנות
מלאות לעיון הציבור - בעוד שלושים שנה.