היית שוב שלי, אבל רק לרגע.
יכולתי שוב לראות, להריח, לגעת, לנשום אותך...
להשתכר מהנוכחות שלך ממש באותו זמן, ממש באותו מטר רבוע שאני
נמצאת בו, מעצם המהות שלך,
לתת לחמימות הזאת לעלות מלמטה למעלה וממעלה למטה ולמלא אותי
מבפנים, להרגיש את הויברציות מתפשטות לי לאורך כל הגוף,
ולהתמסר...
להתמסר לקול שלך, לריח שלך, לטעם שלך, לחיוך שלך, לצחוק שלך,
למבט שלך,
להרגיש את האצבעות שלך ולהצטמרר, להכנע למגע שלך,
לשאוף את הבל פיך, לחוש את שפתיך, להקשיב לנשימתך, להרגיש את
פעימות ליבך...
להתענג רק מעצם הנוכחות שלך לידי,
להלחם במחשבה על הסוף של כל זה, ולהתמסר לרגע, להכריח את עצמי
לשכוח מהעתיד ולחוות רק את ההווה המתוק כל כך... איתך...
להתרגש ממך, מכל כולך והוויתך, להרגיש בעוצמה, שקשה כמעט לעמוד
בה, אהבה חסרת גבולות אליך...
לתת לנשמה לעוף ולהתפקע,
לרוץ כנגד הזמן, למצות כל דקה, כל שנייה, כל חלקיק של זמן
איתך...
לרצות אותך בעוצמות בלתי אנושיות, ולקבל אותך לזמן קצר כל
כך...
ולבסוף...
להתעורר למציאות שצובטת אותי בכוח ומכאיבה, מצווה עלי להתעורר
להתגבר על הצריבה שבלב, להחבל, להחבט, לקום ולהמשיך ללכת ולשוב
שוב אל המציאות הקרירה,
ללכת לישון בגוף ונפש מלאים,
ולקום מרוקנת. או אולי לא לגמרי... עם המחשבה עלי ועליך, עם
הזכרון שהיית שלי ורק שלי ולו לזמן קצר...
לעצום עיניים,
לנשום עמוק,
ו...
להמשיך הלאה.