פשטתי את בגדי,
מעוד ערב רב מדיי,
והתיישבתי.
דברתי רוח, אהבה,
עליתי עוד קומה,
והתיישבתי.
אי-של תהליך,
כמו טיפה בים מילים
ואות לאות.
הייתי חולקת כמוסותיי האחרונות,
ונעלמת.
אך אם צרפת אות לאות בשמי,
הנה אני.
ואם שיחזרת כבר,
יום יום שלא עבר,
אין טעם לחלום.
אין טעם לחכות,
או להיות יפה מכל.
נותנת את הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.