אתה,
עוטף אותי בזרועותיך, נשימותיך על צווארי. ידייך עוברות על
גופי, נוגעות, מלטפות, מעבירות בי צמרמורת נעימה. עינייך
מביטות בי במבט הזה שלך שגורם לי להרגיש כל כך הרבה בפנים.
שפתייך נצמדות לשפתיי ברכות, מתמזגות זו בזו.
אני כולי שלך.


אני,
נצמדת אלייך קרוב. מעבירה את אצבעותיי על פניך, מתפעלת מהן.
מרגישה את חום גופך מקיף אותי. מעבירה את ידיי על גבך החשוף,
ועל זרועותייך המחבקות אותי, מגינות עליי. מתחככת בך בעדינות.
אתה כולך שלי.


אנחנו,
מחובקים, מעורבבים אחת בשני. קרובים כל כך. מסתכלים זה בזו
מבלי לדבר, כי הכל כבר נאמר והכל כבר ידוע. הזמן נעצר בשבילנו,
אבל זה לא חשוב לנו, כי כל מה שחשוב זה רק הרגע. שייכים,
מושלמים זה לזו.
אוהבים ונאהבים.


עכשיו,
יושבת לבד בחושך ובקור, וחולמת עלייך. רוצה אותך כל כך אבל אתה
לא כאן, ואף פעם לא היית, ואולי גם אף פעם לא תהייה. מחפשת
מישהו כדי להעמיד פנים שזה אתה, אבל לא מצליחה. אוהבת אותך כל
כך, ומתגעגעת כל כך למשהו שלמרות שלא היה לי, מרגיש כל כך
חסר.
אתה החלום שלי,
ואני במציאות-
לבד.