[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צאר צאר
/
מזרן

היא היתה ילדה 4רחבה4.
בבית ספר לא היו מוכנים לשחק איתה חמור ארוך. "טנק נופל
מהשמים" כינו אותה.
והיא היתה עומדת בפינה ומשחקת באסף עטיפות המסטיקים שלה, סופרת
אותם אחד לאחד.
"הילדה אוהבת לאכול" היתה אימה אומרת לשכנות, "כשהיא תגדל הכל
ירד".
כבר ביסודי היא לבשה את 4זה4.
בעוד האחרות, ניסו להצמיח את חזן עם מילויים, שלה כבר היה בעל
כמה מספרים.
הבנים בכיתה היו מנסים לדחוף את עצמם כלפיה, להתחכך ברכותם,
והיא נענתה להם. מדמה ומרמה עצמה לחשוב שבנוכחותה הם חפצים.

התיכון לא האיר לה פניו.
בגיל בו הבנות מקבלות את קימוריהן, היא את שלה הסתירה בטוגות
רחבות.
במסיבות אליהן הוזמנה הייתה עומדת בפינה, עיניה ברוקדים וחיוך
מעושה שפוך על פניה.
במשחקי חברה איש לא בחר בה. את אמיתותיה או חובתה איש לא דרש.

"מי יקח אותך?" הייתה אימה גוערת בה בראותה אותה מחסלת שקיות
במבה אל מול המרקע.
והיא, עיניה מרותקות ונשמתה כלה בחיי אחרים, היתה גורסת עוד
חטיף ועוד... ועוד.

בבקו"מ התקשו להתאים לה מדים. כפתורי החולצה איימו להיפקע
ולובן בשרה החשוף בלט על רקע המדים הירוקים.
במסדרים בטירונות היתה עומדת בשורה האחרונה וצועקת "אחרון
חסר".
הציבו אותה בתחזוקה, פקידת אפסנאות.
שם מאחרי הררי הבגדים מצאה לה מסתור מחיצי לשונם של החבר4ה.
גם המטבח הצבאי לא הייטיב עימה. אף לתפקיד 4מזרן4 יחידתי לא
היתה מספיק טובה.

השתחררה באוגוסט. חום בחוץ והיא עם שמלות ארוכות.
חברותיה נסעו לחרוש את העולם והיא החלה לעבוד כטלפנית בבזק,
"מודיעין שלום".
האם כבר לא הטרידה אותה, הסכינה עם כך שהכל נגזר מלמעלה. גם
חתן אם יבוא, אינשאללה.

חברה לעבודה פנתה אליה פעם, "למה שלא תעשי ניתוח? קראתי בעיתון
שהיום זה משהו קל עם הצלחה מובטחת", והיא דחתה אותה בלך. היא
כבר התרגלה לעצמה.
בלילה, גילגלה בינה לבין עצמה את החלום....... להיות רזה.

החלה לאסוף וללקט מידע, לא עבורה, עבור חברה שלה, סיפרה.
קופת החולים השתתפה בעלות. כאבים, ארבעה ימי אישפוז והבייתה.
בתחילה לא אכלה בגלל הכאבים וההקאות, אחר כך הבטן התרגלה שלא
לדרוש והקילוגרמים נשרו.

עדיין לבשה את השרוואל אך החלה להגניב מבטים בויטרינות.
לאחר חדשיים העזה למדוד מכנס, 48 אבל מכנס. זו היתה חגיגה.
חצי שנה והיא כבר שבעים.
שינתה שיערה, גם ליפסטיק למדה למרוח. לק אדום על הציפורניים!!!
מי היה מאמין?

ואימה כאילו לא היו דברים מעולם, "תאכלי משהו, שלא יהיו לך
קמטים".


צאר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סגרו את קולנוע
פריז ומילאו
אותו גבס.



מישהו כבר לא
יהיה כ"כ יציב.

חגלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/11/02 2:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צאר צאר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה