לא ידעתי שהיא תהיה שם. כל הזמן הזה שהכינו אותי, לא הזכירו לי
אותה. אמרו "יהיה קשה... יהיה שונה..." , אבל לא אמרו שהיא
תהיה שם. אני רציתי אותה הרבה זמן. אני עדיין רוצה. והיא ידעה.
כולם רוצים אותה, פשוט חלק נורא מפחדים ממה שיקרה כשזה יהפך
למשהו קבוע, אז הם עוברים הלאה. אבל אני לא עברתי. זה בגללה.
היא שיתפה פעולה ונתנה לי להרגיש הכי טוב בעולם, רק שהיא שכחה
לספר לי שזה לשמונה ימים וזהו. אני הגעתי תמים. ראיתי שהאמת
מתחילה איתי, אז הלכתי איתה. באותו זמן האמת נראתה ממש טוב
(היא עדיין נראית טוב זה אני שלא רואה). והיא ליטפה אותי,
שיחקה איתי וחיבקה אותי וגרמה לי להרגיש טוב. היא פשוט תפסה את
המסכה שלי, זרקה אותה ואמרה שפורים זה עוד כמה ימים. חייכתי.
היה לי טוב כי האמת הייתה איתי, והאמת יודעת לגרום לבנאדם
להרגיש טוב. גם כשבחוץ היה קר, היה לי חם כי האמת מחממת. אבל
נסחפתי קצת, כי פולין זאת מן סביבה כזאת שיש כל-כך הרבה אהבה
באוויר שאתה מרגיש שאתה חייב מישהו מסוים לאהוב. גם אם אין לך.
בפולין אתה תמצא. ואני מצאתי את האמת. אני משער שכולם מצאו
אותה, אבל רק אני נסחפתי בהרגשה כלפיה. אני יודע למה. זה בגלל
שעד פולין הייתי מסתובב כל הזמן עם הציניות, והציניות היא מאוד
קנאית, ככהשאם אתה איתה היא לא מאפשרת לך להסתכל על אחרות, בטח
לא על האמת( כי היא הכי שווה). לציניות הייתה בעיה בדרכון אז
היא לא יצאה איתי לפולין בסוף. ואז הגעתי לפולין בלי האחת שאני
הכי רגיל אליה ופתאום האמת נחמדה אליי, מדברת איתי, צוחקת
ומחבקת, אז זה מבלבל. זה כמו בלשכת גיוס שאומרים לך ללכת
להשתין בכוס. אתה מבולבל בשניה הראשונה, אבל אז אתה הולך
ומשתין כרגיל ונזהר לא ללכלך. אז אני פשוט זרמתי עם האמת
והדחקתי את העובדה שבבית מחכה לי ציניות. באחד הלילות שאלתי
אותה מה יהיה אחרי והיא אמרה שיהיה טוב, אבל יכולתי להרגיש
שהאמת משקרת. ואז הגיע היום האחרון. הגענו לשדה תעופה ואז היא
אמרה שאנחנו צריכים לדבר. הלכנו הצידה והתיישבנו, ואז היא אמרה
לי שהיא לא חוזרת איתי, לפחות לא כרגע. שאלתי למה לא, והיא
אמרה שזה המצב והיא רוצה להישאר בפולין עוד כמה זמן. שאלתי כמה
והיא אמרה שהיא לא יודעת, אבל היא תהיה בארץ מתישהו. אמרתי לה
שאני אוהב אותה והיא אמרה שגם היא אוהבת אותי, והיא פשוט יודעת
שנפגש עוד, ואני האמנתי לה כי זאת הייתה האמת. עליתי למטוס
בעגמומיות ואנשים שלא ידעו שהאמת עזבה אותי לפני חמש דקות,
התיישבו לידי ורק העציבו אותי עוד יותר. חזרתי לארץ והחלטתי
שאיכשהו אני צריך לגמור עם הציניות. וזה לא פשוט בכלל, אנחנו
ביחד כבר שלוש שנים, אני לא יכול סתם לזרוק אותה. גם בציניות
יש רגשות. האמת אמרה לי לחפש אותה כשאני מגיע לארץ. ואני
חיפשתי ואני עדיין מחפש. אפילו מצאתי כמה פעמים ודיברנו
ונהנינו, אבל היא לא נשארת קבוע. זה האופי של האמת שלי.