היא מנגנת פה, איזה מנגנת פה? היא לא פיזית פה, היא בחלומותיי,
במחשבותיי ובעיקר בנגן התקליטורים.
לפעמים אני רוצה לדבר איתה, להבין אותה. אני רוצה שתבין אותי,
שתלמד להכיר אותי, שתשפוך לי מחוכמתה, מחוכמת חייה שתתן לי
משהו...משהו!
בזמן האחרון היא איתי, המון זמן איתי, אני מרגישה שהיא מחממת
לי את הלב, המון זמן לא הכרתי אחת כמוה....אני אוהבת אותך
"תכשיט" שלי.
עכשיו הדמעות יורדות, ואתם יודעים למה?  כי אני עצובה,אני
מבינה אותה וכמובן עוד מבינים, אבל למה לא מבינים אותי, יש לי
תפיסה אחרת, לא כמו אחרים. אני לא אחרים, אני מי שאני, מישהו
מכיר...
אולי אני אפילו לא יודעת מי אני ואני סתם עכשיו בוכה כי בקרוב
זה ייראה לי טיפשי. אבל יודעת מה ילדה? ,אלו הרגשות שלך, אל
תשמרי, תוציאי, אל תפחדי.
אז הנה אני לא פוחדת, אני אומרת תבינו אותי, תבינו מי זאת
יפעת, תפסיקו לשפוט בלי להבין מי אני בכלל, זה מגעיל, תבינו
ותגיבו ברכות...
אבל האם אתם באמת מבינים...כי אני כבר התייאשתי!
אני סתם כותבת מחורבנת, אני לא יודעת מי אני, עדיין מחפשת...
רוצה להגיד אז אני אומרת.


סלחו לי אם התבלבלתם כי אני מאוד מבולבלת בזמן האחרון...


i'm not deep but i'm true!