בדיוק נכנסתי הביתה כשהוא התקשר, הייתי בטוחה שהוא רוצה לקבוע
מקום ושעה, אבל טעיתי. הוא התקשר כדי לבטל, אמר שפגש אתמול את
החברה הקודמת שלו שנפרד ממנה רק לפני 3 שבועות, ולמרות שחשב
שיכל להמשיך הלאה הוא לא, אז אולי בפעם אחרת.
תקלטו, אני בת 17 וזה היה אמור להיות הדייט הראשון שלי ואולי
אם קצת מזל גם הנשיקה הראשונה שלי. כן, בת 17, לא מכוערת או
שמנה, לא סנובית או משהו כזה, אפשר להגיד אפילו די נאה, ועדיין
לא התנשקה, בזמן שחברות שלי כבר "עושות את זה".
כל הסיפור התחיל באמצע החופש הגדול שבין י"א לי"ב. נעמה התקשרה
אליי ושאלה אם אני רוצה לטוס איתה ליוון, מתנה ליומולדת. לא
האמנתי כשהיא שאלה, זה היה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי. הייתי
בשמיים, ישר אמרתי כן, בלי לחשוב אפילו. וככה אחרי שבוע,
שבועיים כבר הלכנו לפגישה של כל הקבוצה שטסה ליוון, ואפילו
היתה לי הזדמנות להעביר חלק בפגישה. הרגשתי מיוחדת. בסמינר
פגשתי את רועי, הוא היה בקבוצה שלי . לא ידעתי מי הוא, והאמת
היא שגם לא ממש בער לי להכיר אותו. אבל כנראה שהוא חשב
אחרת...
אחרי חודש בערך הגיעש הטיסה, ים, שמש, שקט, הכי כיף בעולם.
בקושי דיברתי עם רועי אבל כל פעם שראיתי אותו הוא זרק הערה,
מחמאה והיה ממש נחמד. אבל אני, שלא רגילה לחיזורים, לא הבנתי
את הרמזים ששלח. אז ככה יצא שבמשך כל הנסיעה החלפנו אולי 3
משפטים.
בסוף הנסיעה ענת, ידידה של רועי, באה אליי."אני חייבת לדבר
איתך. בהיסטריה!" היא אמרה. "את יודעת מי זה רועי שליו, נכון?
יש לך חבר?".                                                
                          הייתי בשוק. זה אף פעם עוד לא קרה
לי ולא ממש ידעתי איך להגיב, ומי? ומה? ואיך? ומתי? אמרתי לה
שאני אחשוב על זה ואחזור אליה. אחרי שלא חזרתי אליה היא חזרה
אליי ושאלה אותי מה קורה. אמרתי שאני לא בטוחהואני לא יודעת אם
הוא הטיפוס שלי, שיער ארוך, מנגן על גיטרה, משהו בין
שנטי-פריקי למטאליסט.שווה.                     בסוף אמרתי
שהוא יתקשר אליי ונדבר. שום דבר רע בטח לא יכול לצאת מזה. איך
שטעיתי.
כבר מהשיחה הראשונה היה לי ספק אם יצא מזה משהו, אבל לא שללתי
שום דבר. רועי היה חסר בטחון, וכל הזמן דאג להזכיר לי ששיחות
ראשונות ופגישות ראשונות תמיד יוצאות מעפנות ושתמיד שואלים
שאלות מפגרות ולא יודעים מה להגיד, וזה... הרגשתי בקול שלו
שהוא מתרגש. חייכתי במשך כל השיחה. סיכמנו שנצא בסוף השבוע.
במשך כל השבוע מדדתי בגדים, ניסיתי תסרוקות, התאמנתי מול המראה
מה להגיד, איך לעמוד כשהוא יבוא לאסוף אותי, הכל. בסה"כ זו
היתה הפגישה הראשונה שלי ולא ידעתי מה לעשות, אז הלכתי לנעמה
לקחת בגדים ולהתייעץ. כשסיפרתי לה היא יותר התרגשה מימני, אבל
אני ניסיתי להסתיר את ההתרגשות כדי לא לפתח תקוות גדולות מידי.
אני לא אשכח את מה שאמרה לגלי כשהיא התקשרה "לטל יש דייט!",
והיא כל-כך שמחה כשאמרה את זה.
גם אני.                                                    
                         
לקחתי גופייה שחורה עם איקס בגב ומכנס מתרחב עם פסים
שחור-כחול. נראתי פיצוץ. באמת. כל השבוע חיכיתי שכבר יגיע יום
שישי ואני ורועי נצא. היתה לי את התמונה בראש. לילה, אנחנו
בים, מטיילים על החוף, שברקע הים סוער והרוח נושבת עליי ועל
רועי ומעיפה לי את השיער על הפנים. אנחנו לבד, מסתכלים אחד על
השני, לא אומרים מילה. רועי מזיז לי את השיער מהפנים. הלב שלי
מפסיק לפעום לרגע. אנחנו מתנשקים.                            
                                     נשיקה מושלמת מהסרטים,
אנחנו לא רוצים להפסיק. שניינו מחייכים. אבל הכל נשאר בגדר
פנטזיה בלבד.
צלצול הטלפון ביום שישי ב-16:00 הצוהריים ניפץ לי את האשליה
עליי ועל רועי.                                              
                           זה היה רועי. במשפט הראשון שאמר
לא ממש הבנתי לאן הוא חותר "אני לא יודע אם להגיד לך את
זה...או לא...טוב..." חשבתי שהוא רוצה לדחות, להקדים, לא
יודעת, משהו יותר טוב ממה שאמר 2 שניות אחרי זה. ואני במקום
להגיד לו שהוא מניאק ולטרוק לו את הטלפון בפרצוף, אמרתי "סבבה,
אם תרצה ותשנה את דעתך, תתקשר."     איזה מטומטמת.
כבר לא יהיה לי דייט ראשון.                                  
                   אני בטח אהיה מהרווקות הזקנות האלו שגרות
בבית פרטי עם מאה חתולים וכל הילדים מפחדים להתקרב אליו
"המשוגעת הבודדה גרה שם!".
הכי מעצבן זה שבכלל לא הסתכלתי עליו בצורה כזאת. הוא היה סתם
עוד מישהוא שפגשתי בחופשה שלי ביוון ואני בטח לא אראה יותר אף
פעם. אבל הוא?, הוא היה חייב להתחיל, להיכנס לי לראש, למחשבות,
לחלומות, לפתח אצלי תקוות ואז לסיים הכל בכאב, לתת מכה, כזאת
שאני לא אשכח אף פעם. כזאת שמשאירה צלקת לכל החיים.
מהאכזבה.