יש לי בראש חדר אחד עם מלא כפתורים. כמו חדר בקרה במגדל הפיקוח
של המטוסים.
ואני לומד אותם, משנן אותם כל יום מחדש, נזכר איפה כל אחד נמצא
ומה הוא מפעיל.
למשל יש את זה שמדליק טלוויזיה. מעביר ערוצים. מכבה.
זה לדעתי הכפתור הכי שחוק אצל בני האדם.
ויש את זה שמפעיל ומנטרל את האזעקה באוטו שלי למרות שהוא
מקולקל כבר די הרבה זמן.
יש את הכפתור שפותח ונועל את השער החשמלי בבית הלא שלנו הזה.
ואת זה שקורא למעלית בקניון שאני עובד בו בשנה וחצי האחרונות.
כל הכפתורים האלה, אותם כבר למדתי ממש טוב ואני יודע איך כל
אחד נראה ומה הוא עושה.
ולא מזמן גיליתי את זה שגם כשאני מחייך כי מישהו סיפר עכשיו
משהו מצחיק זז איזה כפתור בחדר הזה בראש שלי. וזה אותו הכפתור
שגורם לי להיות מאושר כשאני רואה אותך.
ויש את זה שמשחרר את שק הדמעות כשמישהו מת או כשאני נזכר כמה
אני לבד עכשיו.
ואת זה שמבליט עצמות לחיים, נועל לסתות וקופץ אגרופים כשמשהו
מכעיס אותי או כשאני מבין שאני מפספס אותך.
ולמדתי להתמודד עם הכפתורים האלו. פחות או יותר. אני יודע איך
כל אחד מהם נראה ומה הוא עושה רק שלא תמיד הם פועלים.
ויש עוד כפתור אחד סודי. כמו זה שמפעיל את הכיסא מפלט במטוס
שניה לפני שהוא מתרסק. כמו זה של הפצצה הגרעינית בכור
בדימונה.
כזה שמהבהב באדום מסנוור ומשמיע קולות של סירנה.
הכפתור הזה, שמוחק את הכל ומחזיר להתחלה.
ואיפה הוא לעזאזל ???