New Stage - Go To Main Page





קערת האורז עם הצנוברים ותבנית העוף עם תפוחי האדמה הלוהטת,
המונחים על מגש העץ הצבעוני שקניתי לאמי מתוך מטרה לאמצו באחד
הימים היקשו עליי את נעילת הדלת. מניחה את המגש על שטיח ה
Welcome שבכניסה לממלכתי, נעלתי את הדלת ורצתי להזמין את
המעלית, מקווה שכשתגיעה - תחכה לי עם האוכל.
מקישה על קוד ההתנעה, פותחת חלונות ומגבירה את הרדיו, אני
חוגרת חגורה ומתפללת שהרוטב של העוף לא ייזל בבאגז' ויגרום
לריח של קיא למשך שבועות.
יצאתי לכיוון מכבים, שומעת דיסק ישן של חוה אלברשטיין שמצאתי
זרוק באחת המגירות. נוסטלגיה נקייה. נוסעת וחושבת עליו. איך זה
שאני מקבלת את דחייתו בכזה רוגע ושלוות נפש? איך זה שכל חלק
בנפרד הוא מוצלח אבל השילוב בעייתי?
חודש של שיחות -  מצחיקות, מחממות, מרגשות, שנונות,עם המון
ליטופים מילוליים והמון חום הפכו למציאות כשנפגשנו. הדוברמן
שמתנהג כמו פודל שרק מחפש את הליטוף והכירבול, החתולה
האריסטוקרטית הרובצת על המגבות הלבנות ובוחנת בשקט את הנעשה,
והוא, שחיכה לי בחוץ, בגוף שטורח על כושר, לבוש חולצה לבנה ללא
שרוולים הבאה להדגיש את השרירים לעומת המשקפיים והזקן הצרפתי
שמסתירים את פניו. בדומה לקולו כך גם מראהו נראה יותר צעיר
מהתמונה ששלח. דירה נקיה, ספות גדולות ונוחות והמיטה - מיטת
החלומות.... ענקית, לבנה, תפוחה, מלאת רכות והכל כל כך אסתטי
ומריח - עד רמת תחתוניו.


הוא גמר. גמר והתאבן, ממש מתענג רגעים ארוכים בפוזה מוזרה.
נשען על קצה המיטה, לא זז, ניכר על פניו שהוא נוצר את הרגע.
"בוא תשכב" אני מדרבנת, רוצה שישכב קרוב אליי, רוצה לשאוב ממנו
קצת מהעונג הזה והוא, בקושי זז, שם את הראש על הכרית לידי,
מאפשר לי להסתכל על פניו וללטף.
כייף לי ללטף את הפנים שרק כמה שעות לפני כן ראיתי לראשונה
במציאות. הגוף מכורבל בתנוחת עובר, ואני מעבירה אצבע עדינה על
הפנים הרגועות, מציירת את הקמטים שהספיקו להיחרט בשלושים ושש
השנים, מרגישה קירבה, מאוהבת במיטה המלכותית. והוא בשלו. ברוגע
ובעולם שלו. אני לידו, מנסה באמצעות הליטופים לחדור לעולם
שלו.

פתאום נעשה לי קר.
שוכבת ערומה על המיטה, חושבת על הסיטואציה הזרה כל כך שלמעשה
מעולם לא התרחשה קודם לכן - אני על מיטה מלכותית וזרה, חווה
אינטימיות בדויה עם גבר זר. רוצה שיהפוך למוכר, רואה אותו
מתמזג עם נוף חיי וחבריי.
אבל מרגישה שקר.
שוכבת חשופה על המיטה, תוהה ללגיטימציה. הלגיטימציה להתכסות
ולא רק. נורא רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולהרגיש את הרוך עוטף את
כל הגוף - לא רק מתחתיו, אבל לא יודעת אם מותר.
ואני צמאה. מתה לשתות.
אבל לא יכולה לקום כי הבגדים מפוזרים ברחבי החדר והמשקפיים
נשכחו בחדר אחר. חשופה ולא רואה. אני במלכוד. חוסר אונים. לקום
ולחפש את החפצים האישיים שלי ולאפשר לו לשמור לעצמו את הנישה
שלו או להישאר, להיכנס מתחת לשמיכה, לבלוע רוק במקום לשתות
ולאלץ את האינטימיות לחבק אותי.
וכל המחשבות האלו גורמות ליותר בילבול, יותר צימאון...

הוא מתעורר. מכבה את המזגן, יושב מול המחשב בתחתוני הטנגה שלו
וכותב מכתב, חוזר למיטה ואומר - כדאי שתצאי הביתה אם את לא
רוצה להיתקע בפקקים.




בדרך למכבים,  פתאום הדמעות שידעתי שקיימות בפנים מצאו את שביל
הנזילה, בדיוק בזמן להסתיר את השלט המורה על הירידה ימינה
לכוון ירושלים.
הגעתי באיחור של שעה ובתחושה מבולבלת אבל עם עוף ואורז
בבאגז'.

השילוב של השיחה האינטליגנטית, האוכל והיין המשובחים, האוויר
הצח והנינוחות הביאו לאט לאט את הרוגע הפנימי ובזמן ששלושת
שותפיי לערב דנו בסוגיות ברומו של עולם, מצאתי את עצמי בוהה
בהם ובקישוטי הבקבוקים הכחולים שנתלו על הפרגולה לכבוד האירוע
והרגשתי את הנינוחות המתפשטת בתוכי.
נחים מהארוחה אני שרועה על הספה, הוא על המזרן והם על הכיסאות,
בוהים בסרט. הוא כבר נרדם על המזרן כשהם קמו מהכיסאות ונתנו לי
את השלט. קיבלתי, בלי לשאול שאלות והמשכתי לבהות. מעדכנת אותו
על העלילה מדי פעם כשבחר להתעורר - רק כדי לדעת שהסרט נמשך,
הכל בסדר, והוא יכול להירדם שוב.
כשהלך לשירותים קירבתי את המזרן שלו לספה שלי. ככה, שיהיה יותר
קרוב. אזור קטנטן במוח שאחראי על החלק החושב והיה מושבת אותו
ערב העיז להעלות את הרעיון לקום ולנסוע הביתה. חיכיתי לראות מה
הוא יעשה.
נשארתי. הנוכחות שלו גרמה לנינוחות, עם ההתרגשות שבה לנוכח
האינטימיות...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/11/02 2:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בת שאול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה