על קירות ביתי תלויות תמונות,

  דמויות נשים מהן אלי מביטות.

   על פניהן אני יום יום עוברת,

   מדי פעם אותן מישרת,

   את האבק מהן מנגבת

   ובדמויות מתבוננת.
 
   הן לי כחברות,

   שבמחשבות אנו חולקות.

    למרות,

   שרובן הן יצירות,

   אשר במכחולי צירים צוירו

    ומאז ליצירות מופת היו.

   יש, פניהן חיוורים

   ובגדיהן כהים.

   אחרות, פניהן  סומק - העלו

   וראשיהן, כסות שער כהה - עטו.


 אחת, ארוסת האמן הייתה,

 שזמן קצר לפני מותו צייר אותה.

  לא כל עין שאותה רואה ,

  מבחינה בנשיותה.


  שנייה, מלכת איטליה הייתה,

  בתכשיטיה עדויה.

  אמן, מגדולי הציירים,

  מאז ועד עתה -

  צייר אותה.


  שלישית, לא זכור לי שמה

   ומעמדה -

  האם נסיכה, מלכה או אהובה?
 
  או שמא,

  רק דוגמנית הייתה,

   שלפי רצון האמן -

  עוצבה, ניצבה וצוירה.


  רביעית אחרונה  ועלי

  במיוחד אהובה,

  לא במכחול וצבע אמן -

  נמשחה.

 תמונת אימי זכרה לברכה,

 ביד צלם חובב -

 בן משפחה - צולמה.

  בחדר השינה שלי -

  נמצאת.


  פניה -

  לא כחל ושרק -

  צובעו.  

 אלא -

 "בשחור לבן" -

   צולמו.


  מדי ערב,

  כאשר אני למיטה נכנסת,

  בחיוכה המקסים -

  דמותה - נוכחת.

  לי, לילה טוב -אומרת

  ואותי שלווה - עוטפת.