הבדל של יום ולילה בין פלורנטין ביום לבלילה.
הקיוסקים, המתפרות הרפדיות ושכמותם נתנו לי אווירה של כפר
בהודו למרות שאף פעם לא הייתי בהודו.
אכלתי בורקס מזעזע שאח"כ ישב לי בבטן כמו הבן של שיבא ושתיתי
ברד צהוב בטעם צהוב.
יעקב הספיק להשאיר לי 2 הודעות בתוך 10 דקות בהן הוא צווח
מילים מקוטעות.
מה, לא שומעים אותי? שאל כשנפגשנו לבסוף בקישון.
אני לא רוצה לדבר על זה, השבתי.
2 דירות החדר שהראה לי הספיקו למיטה, ולעוד קצת ברבורים
מסביב.
כשאני חשבתי איפה אתקע את המחשב שלי, יעקב כבר דיבר על הכיריים
החשמליים שהוא יסדר לי.
בסופו של עניין מצאתי את עצמי מתמקח על חלל שלא היה לי כל חפץ
בו.
נפרדתי מיעקב בלחיצת יד רפה יותר ורצתי למצוא קצת צל.
התקשרתי לעלמה מיד אח"כ. מהמודעה שלה ניבט כלב,
שהיא שירבטה ורשמה ליד כלבה.
נו, מימזיס.
לכלבה של עלמה קוראים גנג'ה, והנה חזרתי להודו.
הבית כולו מלא לונגים בסגול וגם עלמה
מקועקעת וכולה סטיראוטיפ ליוצא הודו שגר בפלורנטין עובד בבורקס
למטה אבל אולי ימצא עוד משהו בעל כלבה בשם גנג'ה שומע טראנסים
ויש פינת לו פינת זולה בגג.
את מעשנת?
לא. אבל לא איכפת לי אם תעשן.
?? ?
סיירתי בדירה בגרבי (מיה בדיוק סיימה לשטוף, מישהו עוד אומר
ספונג'ה בימינו אנו??) עליתי לזולה בגג, ניסיתי לתפוס זולה אבל
היה חם, תופת , ואמרתי למיה שהדירה סבבה.
אבל?
אין אבל. אני אודיע לך, אמרתי.
עלמה נראתה כמו שנעלבה ממני. דווקא ממש יצאתי מגדרי כדי להיות
נחמד, ואולי דווקא בגלל זה.
מעניין איך היא תתאר אותי לחבר שיתקשר אליה מאוחר יותר.
בעצם,
זה לא כל כך. לא כל כך מעניין.