אולי חשבת שהייתי אני, אבל בעצם לא.
שאפתי להיות האחרת.
תמיד הסתכלת עליה בעיניים פעורות,
תמיד שבחת את שמה.
וזה לא שלא נוח לי עם מי שאני,
וזה לא שאני לא מתחברת עם הישות הקוסמית שלי כמוה.
פשוט,
רציתי להסתכל על דברים מנקודת המבט שלה..
רק לקצת זמן.
רק כדי שתאהב אותי.
וניסיתי, תאמין לי שניסיתי.
עשיתי הכל כדי שתאהב אותי.
השלתי את עורי כנחש,
הצטבעתי בחברבורות של נמר,
עשיתי הכל עבורך! לעזאזל איתך! הכל בשבילך!
4 חודשים סתמתי את הפה שלי, ובשביל מה?
בשביל שברגע שאגיד לך את האמת, אתה תיקח את הרגליים שלך
ותברח?
אז מה! אז אני לא היא!
ולקחו לי ארבעה חודשים למען השם כדי להוכיח לעצמי שאני בסדר
כמו שאני, שאני לא צריכה להשתנות בשבילך, שתאהב אותי, כמו
שאני..
וטעיתי!
כי ברגע שאמרתי לך את האמת,
וציפיתי...
שתיגע בי, שתלטף אותי, שתגיד לי שזה לא משנה..
שתמיד תאהב אותי.. כמו שאני.. כמו שהיה בהתחלה..
ובמקום,
אני יושבת פה לבד,
ואתה כבר לא פה..
ואני מתווכחת איתך כל יום,
מתווכחת איתך בתוך הראש שלי..
מנסה להוכיח לך שטעית,
שאנחנו נועדנו אחד לשני,
ש...
ושוב,
אני טועה..