אני נוסעת בספסלים תל-אביביים,
מפריחה מקצה סיגריה את קיטור המרחקים;
קומפוזיציה פתוחה של קטעי אנוש פסיביים
מסתחררת מונוטונית בניגון של משחקים.
רחובות מצטופפים,
עיר מצמדת מסטיקיה
לטפס, ואנשי הספסלים מנופפים
אל הרוק הנמתח
בלועה המפוייח,
עת קורי הפרספקטיבה הדביקים מתלפפים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.