את יודעת שבגללך אני מצלמת את הירח בלילה?
אמא שלי אומרת שאני מבזבזת פילם שלם על לצלם את הירח בלילה. את
יודעת שאני עושה את זה רק מאז שהתאבדת? אני יודעת שהיה לך קשה.
הטיפול, ההפלה, וכל התקופה הזאת.
אני לא זוכרת מי אמר עלייך שאת סיפור מובהק של גאנג-באנג. אני
רק זוכרת כמה בכיתי אחרי.
את יודעת שאמילי כבר לא בוכה? היא הכי חזקה בעולם. את היית גאה
בה. חבל שהיא הייתה צריכה להתבגר כל כך מהר בגלל נסיבות כל כך
נוראיות. פעם אחרונה שראיתי אותה הייתה בסרט וידיאו שג'סטין
שלח לי מקנדה. הם צילמו אותה, יושבת, מעשנת, ומדברת אליי. היא
דיברה עלייך. והיא לא בכתה. אני בכיתי כל הזמן, אבל היא לא
בכתה. אוף, כמה שהיא חזקה. הלוואי שהיה לי רבע מהחוזק שלה.
הלוואי שאנשים היו מפסיקים למות. הלוואי שהייתי מפסיקה לבכות
כבר.

אני בוכה בגלל שירים ברדיו. אני בוכה בגלל שהים יפה. אני בוכה
כי אני רואה את תומס.
אני בוכה כי אמילי לא. ובעיקר אני בוכה כי תמיד קיימתי הפרדה
בין שני העולמות שלי, ועכשיו אף אחד מהעולם הזה לא מבין למה
אני בוכה. פתאום אף אחד לא מבין אותי. אין לי עם מי לדבר. כולם
בחו"ל.
את יודעת שממש קשה לי?
אני שונאת להיראות חזקה, כשאני לא.
לנורה, אני לא חזקה כמו שחשבת. אני שונאת לאכזב אותך.
אני שונאת את זה שתומס חוזר לאנגליה ולא יהיה לי עם מי לדבר
פה.
אני שונאת את זה שהחברה הכי טובה שלי נהיית זיכרון מעורפל.
אני שונאת להשאיר שאריות ממני בקופסאות קרטון מפוזרות בחדר.


כשמתת, משהו ממני מת איתך, ועכשיו אני כמו קלישאה משיר של חווה
אלברשטיין.