[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירה מונדרר
/
רונה בהודו

למה אני מבזבזת זמן? רונה מחכה כבר שעה שלמה שאני אבוא לאסוף
אותה משדה התעופה ולמה אני מבזבזת זמן? כמה זמן לא ראיתי את
רונה? שנתיים? שנה? וואי איך שהזמן עבר ולא שמתי לב בכלל...
אני זוכרת כשהיא רק נסעה כמה תחנונים, כמה געגועים, כמה בכיות
בלילות... "מה אני אעשה בלעדייך, רונה?". אבל רונה תמיד הייתה
שם ואני הייתי פה. כל החיים שלי היו מבולבלים אחד בתוך השני.
היה לי גבר שלא היה שלי. היא תמיד היה אנטיפת ומתחיל עם כל מה
שזז. התייחס אליי כאל השיפחה שלו שבעת הצורך גם תספק לו מין
זמין כשאין אף אחת יותר שווה בסביבה, ואני הייתי חלשה. חלשה
יותר מכולם. אני הייתי צריכה את הטיול, המסע הזה. אבל היא
נסעה. לבד. עם חברים. אחר כך זה הסתבך, הוא התחיל להרביץ לי.
היא לא הייתה בסביבה. ניסיתי ליצור איתה קשר אבל היא לא תענה
לי... היא צריכה להתחבר אל הטבע. גם כתובת לא הייתה לה, היא
נדדה. אני הסתגרתי לי בבית רטובה מדם, זיעה, שפיך, מים רותחים,
אקונומיקה, נפט, דלק. והיא, רונה המקסימה, היפה, המוצלחת
התחברה לה לטבע. למדה להכיר את עצמה טוב יותר. אני לא יכולה
אפילו לקום מהכיסא. לא יכולה להסתכל לה בפנים אפילו. ילדה כל
כך צעירה, כל כך יפה, כל כך מאושרת, כל כך זורחת, קורנת, שלמה
עם עצמה. אבל החיים שלי השתפרו. מאז שהגיע שאול. שאול נראה כמו
הצרות שלי, אבל יש לו אומץ, יש לו כוח, והכי חשוב - יש לו
קשרים. שאול שלי מצא דרך לעשות אותי מאושרת. הוא העיף את הכלב
הזה עם הזנב בין הרגליים.
אני נשארתי בודדה, חסרת כל, חסרת הגנה ושליטה ורק שאול לימד
אותי שאפשר לאוהד, שאפשר שוב להיות תמימה שאפשר שוב... כן,
אפשר שוב... להיות מאושרת. עכשיו רונה חוזרת. מאיפה הגיעה רונה
פתאום? אוי רונ'לה שלי... אילו רק ידעת מה אבי, המקסים, המדהים
של השיכבה, כוסון כל העולמות עושה עכשיו, מה נהיה ממנו, מיהו
ומה הוא בדיוק... אילו רק ידעת... את שידכת לי אותו, אני זוכרת
שזה היה היום המאושר בחיי. אבי, אליל הבנות הבלתי מעורער, ואני
החנונית של השיכבה, המחוצ'קנת, השמנה, השעירה זוכה להתחתן
איתו. את היית חברת אמת. עכשיו אני לא יודעת מה לחשוב עלייך.
השתנתי, רונה. השתנתי המון. גם אני עברתי מסע לגילוי העצמי. לא
צריך ליסוע רחוק בשביל זה. אחרי הכל רונה חוזרת לציביליזציה.
בטח לבושה כמו היפית מסריחה מגראס ומזיעה ללא דאודוראנט. אני
באה לקחת אותך הביתה, לחיים האמיתיים איפה שלא שואלים אותך מי
את. איפה שאת מאבדת את עצמך שוב ושום הודו ושום גורו לא יוכל
לעזור לך לחבר את החלקים ביחד. הכי הרבה שתקבלי שוב זה ארוחות
טבעוניות חינם באוהל של הארי קרישנה כשייגמר לך הכסף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין מצב אחי.
יש מצב אחי.
אחי, אתה
טועה... אין
מצב!
סלח לי אחי, אבל
אתה טועה... יש
מצב!





-ויכוח פילוסופי
של שני ערסים על
ספסל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/10/02 22:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה מונדרר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה