יש לי על לוח המודעות בחדר תמונה של פיל.
כן כן, פיל אמיתי. יודעים - החיה האפורה הזאת עם החדק
והאוזניים הגדולות והמתנפנפות. סתם פיל.
למה יש לי תמונה של פיל על לוח המודעות?
אני מניחה שזה בגלל יוני.

בפעם הראשונה שאני ויוני יצאנו ביקשתי ללכת לגן החיות. אני
יודעת, זה לא מקום שגרתי במיוחד לפגישה ראשונה, אבל גם אני לא
שגרתית.
"לגן החיות?" הוא עיקם את האף החמוד שלו. "אבל מסריח שם!"
"אבל לשם אני רוצה ללכת.." התעקשתי. והוא הסכים, כי זאת הייתה
הפגישה הראשונה שלנו, והוא לא רצה לריב.

אז הלכנו לגן החיות.

הסתובבנו שם, יד ביד, זוג צעיר ואוהב בלי שום דאגות על הראש.
ואז הגענו לאזור של הפילים.
"תראה את הפיל ההוא שם, איך שהוא עומד בסוף לבד. למה הוא לא עם
כולם?" תהיתי בקול רם.
יוני הסתכל לכיוון שלו, ועיקם את האף.
"אני שונא פילים." הוא אמר.
שתקתי. בלב המשכתי לחשוב על הפיל ההוא, שעמד בסוף לבד בזמן שכל
שאר הפילים הצטופפו מקדימה ועשו חיים. הוא קצת הזכיר לי את
עצמי, הפיל הזה. גם אני תמיד הייתי לבד בזמן שכולם היו עושים
חיים.
ראינו אחר כך קופים, אריות, נמרים, טווסים.. וכל הזמן חשבתי על
הפיל.
אני יודעת, זה נראה מוזר שבפגישה הראשונה שלי עם הבן שאני
אוהבת כל מה שאני חושבת עליו זה איזה פיל מטומטם, אבל זה מה
שקרה. והייתי צריכה לדעת שזה לא ילך עם יוני כבר אז, כשהוא אמר
שהוא שונא פילים. אני דווקא אהבתי, וזה היה רק ההבדל הראשון
ביננו.

שבועיים אחרי זה יוני זרק אותי. הוא אמר שנמאס לו כבר שאנחנו
לא מסכימים על שום דבר. הסכמתי איתו, ובכל זאת היה לי עצוב
כשהוא עזב. אז ניגשתי למחשב והדפסתי תמונה של פיל. הוא היה די
דומה לפיל ההוא שראינו בגן החיות באותה פגישה ראשונה. תלשתי
מלוח המודעות את התמונה שלי ושל יוני, שהיה כתוב עליה בורוד
"נטלי + יוני = אהבה לנצח". במקומה שמתי את התמונה של הפיל.
יוני אמר שהוא שונא פילים. הלוואי שהייתי יכולה לשנוא את
יוני.

ומאז הפיל שם. כל מי שראה את התמונה היה צוחק עלי. אבל לי לא
היה אכפת, כי הפיל הזה הזכיר לי את עצמי. הפיל היה לבד וגם אני
הייתי. ואת שנינו יוני לא אהב.