מאז, התפתח עידן - המכונות,
אשר עשנות בעשן - השחורות;
חוררו תמרותיו, את החור בשחקים,
שדרכו ננעצים מבטים איומים.

יורד מעטה הרעיל על הארץ,
בנושאו סכנות איומות;
להט - קרינה, אכזרית וברברית
לוהט מעלינו, כאש - הלהבות
והזוועה המזוויעה אלינו,
נושאת - היא באשפתות.

עשרות מחלות, חשוכות - המרפא;
נושא אלינו חור - הזוועה.
נושא הוא איתו, את כליה והמות,
לכל אשר בו זורמים החיים.

האקלים מתחמם והופך מהבלת;
הרוחות משחינות, סוחררות באוויר;
החיים מתכוצים, תחת כובד חמסין.

המבול החדש, כבתקופה של הנוח
עלול לקרות, בכל רגע, בכל עת.
קרחוני - האנטרקטיקה, עלולים למסת
ולכסות, את פני - התבל.

לביני זועק, זעקה - הנזעקת
מיום ליום, מרגע לעת;
כמתריע בשער - חיינו,
מפני - סכנות שעומדות לאיים.

כל עוד לא איחרו ידינו!
לשנות את פני - העולם, בכוחינו;
יש לשנס את מותנינו!
ולהרהיב, את אומץ - שכלינו.

יש להבין, עד עומק לבינו,
כי עתידינו נתון בידינו!
כי רק ידינו מיובלות!
יכולות לעצור צעידה לאסון.

רק האדם, שיפסיק ליצר,
מוצרים רעילים - זהמי - האוויר,
יוכל לעצור, את מסע מסוכן
ולשמר על בריאות - העולם!