לעוף זה קצת יותר מלנופף ידיים בקצב, אתה צריך להתרכז, להתחבר
לתחושה הנכונה ולבודד אותה מאין ספור תחושות טורדניות
ובוגדניות שעלולות  להפיל אותך. ברגע שאתה בתוך התחושה הנכונה,
אתה צריך לשכב על האוויר ולהוציא מעצמך את כל מה שמיותר, אתה
חייב להיות קל. ולהיות קל זה הכי קשה שיש. כשאתה עף תזכור לא
לדבר עם אף אחד, יש לך את כל הזמן שבעולם עם הנחיתה, גם אם אתה
שומע קולות ממרחק תתעלם מהם, הם נועדו לטלטל אותך באוויר,
מילים הן האויב הכי גדול שלך, תיזהר לא להתנגש בהן,
עצום את האוזניים.
אל תביט למטה! המראה של פסגות ההרים החולפים על פניך במהירות
עלול לבלבל אותך, האדמה כואבת. תתעלם ממאות האנשים שמנופפים לך
מרחוק הם בסך הכל מנסים לעוף כמוך, ולנופף זה לא העניין, תשאיר
את השמיים ריקים תן לרוח לנגן אותך,
עצום את העיניים.
כשאתה נוחת- אל תפתח את עצמך בבת אחת, כדי שלא תיקלע
לאנדרלמוסיה של קולות, מראות, צבעים וחלוקים לבנים. דבר ראשון
תפתח את העיניים, אבל אל תתמקד באף אחד, תסתכל על התקרה
המתפוררת, מבטים מודאגים עלולים לפורר אותך.
דבר שני תפתח את האוזניים, עדיף לנחות בארץ רחוקה, שפה זרה לא
תפחיד אותך.
בסוף תנסה לקום מהמיטה וללכת, תבדוק קודם שאתה לא קשור אליה.
אבל גם אם אתה קשור אל תדאג, בשביל לעוף אתה לא צריך ידיים או
רגליים, לעוף זה קצת יותר מלנופף ידיים בקצב.