השעון יצפצף כל חצי שעה,
ואני, כמו מורגל אוציא מחברת ואענה,
איך אני מרגיש?, על מה אני מתבזבז?
או
מה עושה אותי חלש בעיניי?

אמפה את הכל,
ואצור לי טבלה של עצמי,
של הטוב, ובעיקר הרע.

וכשאקום, אחרי שבועיים, אשקר, לעצמי
אינני צריך את אהבתם של הסובבים אותי.
אני חזק ומסוגל להחליט ולבצע.
אינני מתאים עצמי לסביבה.
אני מסוגל לחיות חיי בדידות.
אינני אוהב.
אני - טוב.

מול המראה, אשקר,
בוקר, צהריים וליל, אשקר
אשתכנע, עם הזמן, בשקרים
ולאט לאט, אמחוק את עברי (העלוב, כך צריך הוא להיות) מחיי.
אתייחס ברצינות ואמלא את ההוראות,
אשתנה, אהפוך למיוחל,
אתרצה ואצליח,
ואולי,
יפסיק לי לכאוב.