ראיתי אותה לראשונה ב-7 לפברואר. היא לבשה שמלה אדומה ארוכה עד
לרצפה, והיה לה שסע עד מעל הברך. שיערה היה אסוף גבוה בקוקייה
אדומה שהבליטה את שיחרה השחור כפחם. השפתיים המושלמות שלה נגעו
קלות בכוסה, בעוד היא לוגמת מהפינה קולדה שלה. היא נעה כאילו
היא ריחפה באוויר בתוך נעלי העקב שלה, חשבתי לעצמי, בעוד היא
התרחקה מן הבר ויצאה מהדלת. עקבתי אחריה. היא נשענה על הקיר
והוציאה חפיסת ווינסטון לייטס מהתיק שלה. היא שמה את הסיגריה
בפיה, ומבטי ננעל על ידיה. ידיה העדינות, הנראות כ"כ נעימות
למגע. מלטפות. היא הזיזה את שיערה השחור, חלק כמשי, והחלה
לחפור בתיקה. עיניה ריצדו בסמטה האפלה. חיפשו מושיע. חיפשו
מצית. לקחתי עוד שאיפה גדולה מהסיגריה שלי, כאשר עיניה נתקעו
עליי. היא התקרבה אליי. נעה כמו צ'יטה אשר עומדת להתנפל על
הטרף שלה. היא הביטה בי מלמטה בעיניה הירוקות, בעיניים של
חתלתולה מסכנה. בלי לומר מילה, ידעתי מה היא רוצה. בדמיוני
הפרוע עמדתי פה. ליטפתי אותה. העברתי את ידיי גל גופה המדהים.
נישקתי את שפתיה הרוטטות. אך בינתיים במציאות, נתתי לה אש.
הוצאתי זיפו כסופה והדלקתי לה את הסיגריה.
"תודה", היא מלמלה בקול רך ומושלם מבעד למסך העשן.
סבלתי לראות אותה מתרחקת היא בטח לא תזכור אותי בכלל. לא
יכולתי לשאת את המחשבה שלעולם לא אפגוש בה עוד. "חכי..." אמרתי
וקולי נאבד ונחלש אט אט. היא הסתובבה. באיטיות כ"כ ארוטית
ומגרה. מזמינה. היא הביטה בי. בחנה אותי. לא אמרה כלום. רק
חייכה קלות ולקחה שני צעדים לעברי.


עכשיו כשאני רואה אותה, שנה ושבעה חודשים יותר מאוחר, יושבת
לה, באותם נעלי עקב. לוגמת מהפינה קולדה שלה באיטיות. עדיין
נטוע בראשי הזיכרון שלה, בשמלה האדומה. שיערה היה פזור עכשיו.
מלטף את גבה החשוף בשמלתה השחורה. רגליה הארוכות התחככו אחת
בשניה. היא ליקקה את שפתיה ולגמה מהמשקה שלה. היא קמה. נעה
עדיין באותה צורה סקסית ומפתה, המבליטה את גזרתה המושלמת.
עקבתי אחריה בעוד היא יוצאת מהבר. היא לא ראתה אותי הפעם. היא
לא ראתה אותי רואה אותי. היא הוציאה את הווינסטון לייטס שלה.
כמה קיוויתי שאין לה אש. היא שמה את הסיגריה בין שפתיה המלאות,
והוציאה מצית מהתיק שלה. זיפו כסופה. הזיפו הכסופה שלי. היא
הדליקה את הסיגריה, ובין העשן שנשאר באוויר, שכאילו לא רצה
להתרחק מפלא הטבע הזה, ראיתי אותה מלטפת את המצית בחצי חיוך.
היא החלה ללכת. סבלתי לראות אותה מתרחקת. היא בטח לא זוכרת
אותי. אהבת חיי. מושא כל תשוקותיי. אם בני. היא, הגורמת לי
לעשות את הפעולה הפשוטה הנקראת נשימה. מתג הקסמים המפעיל את
מוחי, המתעסק בה כל היום. כל הזמן.
ואחרי שנה, שבעה חודשים, ו-18 ימים, אני עדיין אוהבת אותה.