נכנסנו לשיעור הראשון, שיעור סלטמטיקה. התיישבתי ליד ידידתי
הטובה חרומנובה. מתושיובלכמנואל התיישב ליד המורה. יותר כמו
נשכב ליד המורה אחרי שהיא נתנה לו כזאת זאפטה על הראש שהוא
התעלף. אף אחד לא יודע למה, אבל כל פעם שמתושיובלכמנואל נכנס
לשיעור סלטמטיקה המורה, גברת
פרהאדומהמהנראהלכשהשמשלימצחיקהאאניאראהלכפרחחקטן אוהבת לתת לו
זאפטה על הראש. לא נורא, לפחות היא לא משתמשת בסרגל שלה.
"תגיד, בא לך להתמזמז?" שאלה אותי חרומנובה. "בשמחה, אבל
תבטיחי לי לא לצרף את ג'וני לקטע עוד פעם" אמרתי. ג'וני הוא
העז מחמד שלה, עוד לא הבנתי איך הגענו לתנוחה ההיא פעם שעברה.
נפגשתי עם חרומנובה בהפסקת עשר מאחורי הלוקרים. "שמת לב שיש
מרווח של בדיוק שלושה סנטימטרים בין הלוקרים לקיר אבל אנחנו
מתאימים ועוד יש לנו מרווח?" שאלה אותי חרומנובה "וואלה צודקת.
נו מה זה משנה?"

                              משנהמשנהמשנה

כשגמרנו כבר נגמר השיעור השני. זחלנו מהמרווח בין הלוקרים
ולקיר וסידרנו אחד לשני את המכנסיים. החלטתי לעזוב את הבית ספר
מוקדם, אז לפני שמישהו ראה אותי התחלתי לרוץ. כשיצאתי מהשער של
הבית ספר עליתי על האוטובוס הראשון שהגיע. "זה שני קוואזוזל
עשרים" אמר לי חזיר הבר. שילמתי והתיישבתי במושב האחורי. ראיתי
את חרומנובה רודפת אחרי האוטובוס עם משהו ורוד בידה. "אוי לא!"
בדיוק קלטתי שהשארתי את התחתונים שלי איתה. אבל האוטובוס המשיך
לנסוע. כבר הגעתי לבית העלמין על שם דיר באעלק והחלטתי לרדת
שם. כשירדתי יכולתי להריח את המוות. ועוד ריח... משהו מוזר...
אה... אופס... הפלצתי... לא נורא... החלטתי לעשות סיבוב קצר
בבית קברות. פתאום ראיתי שלוש דמויות מוכרות. אלה היו ברני,
דנוור ודודה צילה!

                              צילהצילהצילה

"אחי, תגיד, זה נחשב נקרופיליה אם רק ממששים את הגופה?" שאל
ברני את דנוור בזמן שהוא הוציא את חפירה והתחיל לפתוח קבר של
מישהי שחייתה 1943-1960. "בואנה האמת לא יודע," הוא אמר ואז
הוא הסתובב וצעק על צילה "שלא תעיזי לצלם! פעם שעברה כמעט
הכניסו אותי לכלא כשישדרו אותי עם העז והבננה!" צילה ישר
הורידה את המצלמה והרימה את השמלה שלה. החלטתי שאני מעדיף לא
לצפות בהם עושים את שלהם. הלכתי לקבר מוכר. הקבר של הגרביל
שלי, יעקב. מצאתי אותו. התחלתי לבכות. פתאום הרגשתי שמישהו
נוגע בי. הסתובבתי וראיתי את ברני מאחורי. "אני מבין אותך
אחי," הוא אמר "גם לי מתה חיית מחמד. קראו לה מושחיזיקה. אני
פשוט קראתי לה מושה." עמדנו ביחד והסתכלנו על הקבר של יעקב.
אחרי חמש דקות ברני אמר שהוא יותר מדי חרמן והוא חייב ללכת
לחפור החוצה איזה אחת שמתה בתולה. החלטתי לעזוב. לא הייתי כל
כך רחוק מהבית שלי אז הלכתי הביתה.

                              ביתהביתהביתה

כשהגעתי הביתה כבר היה חושך. ההורים שלי לא היו בבית אז
השתמשתי במגלמופון שלי כדי להיכנס הביתה. האמת שאין לי שום
מושג איך המגלמופון בכלל פותח דלתות, אבל זה עבד. הלכתי למזווה
והוצאתי החוצה שתי פחיות של כורמורנובמינקוצתלמרקטטה ופחית אחת
של שעועית. ערבבתי והוספתי מלח. הסתבר שזה היה רעל עכברים, אבל
בבית שלי כבר אין הרבה הבדל. שפכתי הכל לקערה וזרקתי על החתול.
סתם בשביל הקטע. למרות שאני זוכר שככה יעקב מת. טוב לא בדיוק,
אני ואימא שלי שמנו אותו בחבית מלאה בגראס והצתנו את התחתית
ואז זרקנו את החבית לתוך חבית יותר גדולה מלאה בדלק. אבל קרוב
מספיק. ישר נזכרתי והלכתי לעזור לחתול. אז גם נזכרתי שאין לי
חתול. אז בכלל הייתי מבואס.

Stay tuned for the weird sequel and end of the Time Trilogy,
Erev