אין אדם חוטא ולא לו,
אין אדם מעיד על עצמו.
אין אדם מגרש אשת חברו,
אין אדם נתפס בשעת צערו.

אין מביאין ראיה מן השוטים,
אין קרוב רואה את הנגעים.
אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה,
אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה.

מה לכהן בבית קברות,
מה לנו ולצרה הזאת.
מה לי הכא ומה לי התם,
מה הועילו חכמים בתקנתם.

ושנו רבותינו :
כלבים בוכים - מלאך המות בא לעיר.
כלבים משחקים - אליהו הנביא בא לעיר.
והוא  -  שאין בהם נקבה.

אבל אני פורץ לי פרץ
כי אין בי דרך ארץ :

חוטא אני גם לאחרים, ומעיד אני על עצמי.
מגרש אני נשות חברי, ותופסם בשעת צערם.
מביא אני ראיה מן השוטים, וקרב כדי להביט בנגעים.
נשותי מתקנאות בירכי, וסכיני מתחדדת בירכן.
כהן מקצר דרכו בחצותו בית קברות,
ואני מקצר חיי בהביטי בליקוי מאורות.
כשכלבים שלי בוכים, מלאך המות צוחק,
כשכלבים שלי שוחקים, אליהו הנביא מסתלק.
והכל הכל הכל, בתנאי שתהיה לי תמיד נקבה.