נמאס לי כבר מכל הקטע הזה. מעמיד פנים שאני מחשיב אותך רק בתור
חברה. למען השם כבר אמרתי לך אונליין שאני מחבב אותך יותר. איך
את עוד יכולה לאהוב אותו? קרה מה שקרה, הוא עזב אותך. הייתה
ביינכם רק אלימות בכל מקרה. אבל זה אני יודע רק מסיפורים כי
אני אפילו לא מכיר אותך שנה. הקטע הוא שאת אפילו אמרת שהכל
נגמר ביינכם רע. אז פשוט תעזבי, תקלטי שזה לא הולך לקרות. זהו.

נמאס לי שאת אומרת שכולם שונאים אותך. זה גורם לי כמעט לבכות.
וזה רק איך שאת חושבת. אף אחד לא שונא אותך. הם אולי חושבים
שאת מעצבנת, שאפילו את זה אני לא מבין כי את מקסימה, אבל כן,
אפילו שאלתי את בן, הוא אמר שאת יכולה להיות מעצבנת אבל הוא לא
שונא אותך. זה עד כמה שזה מרגיז אותי. זה פשוט לא הגיוני כמה
שילדה כמוך יכולה לחשוב ששונאים אותה. האמת שאם היה לי יותר
אומץ הייתי פשוט מנשק אותך. ככה. לפני כולם. אבל זה לא יקרה,
כי את אוהבת אותו ואני שונא את כולם. חוץ ממך.

את יודעת, זה מדהים, רק עכשיו קלטתי שלא תוכלי לקרוא את כל זה.
האמת, שזה מצחיק אותי. מצחיק ומחריד. הנה אני פה מוציא את הלב
ישר מהחזה וזורק אותו לתוך המחשב, ואת לא תוכלי לדעת איך אני
מרגיש. אולי זה טוב. הכי טוב לא לדעת כשמישהו מסתבך בגללך
ובגלל החבר לשעבר שלך. אני יודע שלא הייתי רוצה לקרוא סיפור של
מישהו שאוהב לכתוב את הכל ולשתוק. אני לא ככה בעצם, אני מוציא
את הרגשות האמיתיים שלי על המחשב, ואת האקסטזה של היומיום אני
מוציא בשיעורים חופשיים ובהפסקות. כולם חושבים שאני פסיכי, אבל
את לא. זה מפליא אותי. את כל כך תמימה. לא שונאת. אפילו אמרת
לי. אונליין.