"לפעמים אני חושב שהכל היה טעות.
נתתי להזדמנות לחמוק מבין ידי פעם אחר פעם.. הכל בסה"כ בשביל
מה? בשביל דרך שכל כך מעט מאמינים בה- יחודיות המושמת ללעג.
נותרתי חסר כל".
-"אל לך לזלזל במה שהשגת בחייך עד עתה: חיית חיים שלמים וזכית
בהכרה, כבוד והערצה.
מה עוד יכולת לבקש?"
-"שקט.
שקט נפשי, לדעת שלא טעיתי עם.. לא חשוב". עיניו הושפלו
ונמנעו מלהישיר מבט אל יושב הכס.

חיוך קל הוסתר ויושב הכס ריכך מבטו: "אתה עדיין מפקפק בנוגע
אליה. חושש מטעויות.
אמור לי, אתה חושב שמה שעשית היה נכון? צודק?"
-"זה היה צודק באותה השעה," ענה, "הלכתי ממנה מכיוון שזה
היה הדבר הנכון לעשותו, מן הראוי שיהיה לה אדם השווה למעמדה.
בחרתי בדרך הקשה, אני יודע. תמיד חשבתי שאם הדרך קשה פירושה
שהיא מוליכה למקום הנכון- 'המלאכה לעולם קשה' זו אחת
הסיסמאות, לא?
אני חושש עכשיו שכל התפיסה הזו היתה שגויה וטעיתי טעות
חמורה".

הדובר הישיר כאב עצור אל יושב הכס, נרעד לרגע ללא שליטה, השתלט
על עצמו והמשיך בלחש: "האם טעיתי? האם לא היה זה הדבר הנכון
לעשות בעבורה?.. בעבורי?.."

יושב הכס הצר את עיניו והמתין.
בתנועה כבדה הפנה הדובר את גבו לכס והביט אל הכוכבים הבוהקים
מבעד לתיקרה הפתוחה.
"האם כבר מאוחר?"
יושב הכס נאנח חרישית ועצם עיניו לרגע: "ביצעת בחירה. אין בכך
'טעות' או דרך קשה או קלה.
בחרת בדרך, וגם זו תהיה מרוצפת קשיים- עם כל בחירה תבוא
ההתמודדות עם המציאות שהיא מכתיבה- עליך ללמוד שאין טעויות,
אין דרכים קשות או קלות- יש בחירות: אדם צועד בדרך מסויימת
ומבצע בחירות לכל אורכה, כל בחירה תוביל אותו לרווחים ולהפסדים
משלה ואלה יהיו שונים מבחירות שונות בהן היית יכול לבחור.
העניין כאן הוא להתמודד עם המציאות שהכתבת.
דע שכל בחירה תוביל אותך למציאות שונה- לא טובה יותר או רעה
יותר פשוט, מציאות קיימת.
וכך עכשיו."

יושב הכס הביט בגבו של הדובר בתחושה כבדה והמשיך ברכות,
"את הנעשה אין להשיב וכך בחירות שעשית אינן ניתנות לביטול-
אין באפשרותך לשנות את החלטתך בנוגע להתרחקות ממנה.
לא תוכל לשנות את כל הזמן שחלף מאז אותו ערב בגנים המלכותיים
ועד היום.
כל הכאב, הצער והגעגועים שהיו אינם ניתנים למחיקה".

-"ועדיין אין הם חלפו, אולם מה כבר נותר לי לעשות? איזו דרך
מצויה מולי עכשיו כשכבר הגעתי אל סופה?" דמעה סוררת נוגבה
כמעט מיד "ומה איתה? לא שמעתי ממנה מאז אותה פגישה לילית, איך
אוכל לחזור אליה כעת?"
יושב הכס הביט בו בחמלה "היא, את בחירתה, עשתה- לאחר תקופה של
כאב וגעגועים משלה היא החליטה להמשיך הלאה, היא היתה צריכה
לשחרר אותך בכדי לחיות את חייה.
כיום היא נשואה ובנה הוא יורש העצר, עושה רושם שהילד יגדל
להיות אדם חם ואוהב, ממש כאימו." חיוכו היה כנה אולם לא נגע
בעיניו.
"לגבי שאלתך- הלא הבנת כבר? אין אתה יכול לחזור לאחור: אתה
יכול רק להמשיך קדימה.
אתה לא יכול לחזור אליה, בחירתך הובילה אותך אל קיצך-  החלטת
להשאיר אותה בלבבך,
למרות הצער
ולמרות הכאב
ולמרות הגעגועים, ליבך פשוט לא עמד בכך יותר ונדם.
כל שנותר לך לעשות זה לבצע  בחירה, פעם נוספת, ולהמשיך
מכאן."

הדובר עמד בשתיקתו, עיניו שטופות ומבטו זגוגי: "אני מת, מכאן
אין חזרה, איזה בחירות כבר אוכל לעשות?"
יושב הכס קם ממושבו ולחץ את כתפו עטויית השריון של הדובר "אתה
בבית דין צדק, חייך שוטחו בפניך ומסלולי חייך פתוחים עתה לנגד
עיניך- אכן, פרק זה תם. אין אתה יכול לחזור לאחור עכשיו כשם
שלא יכולת לעשות זאת בחייך אולם נשמתך חופשיה.
כעת השאלה הנותרת היא השאלה שעמדה תמיד על הפרק: איך אתה ממשיך
מכאן?"

הדובר פנה מעל יושב הכס והביט על הממלכה שמתחת.
"איך אני ממשיך מכאן" לחש, מושך את שריונו מעליו ומתיישב
באפיסת כוחות.
דמעות יורדות ללא מעצורים והממלכה מטשטשת מול עיניים שטופות.

"איך אני ממשיך מכאן?.."