דוד נניק / ידעתי אותך |
כזרם מים שוצף
המוריד אותי למעמקים
ומרים אותי מעל לפני השטח
והוא שקובע את הזמן
והוא שקובע את הקצב
ואני רק זורם בו ונכנע לו.
ידעתי אותך
וידעתי את המרחב
הנע בין חלל לחלל
בשמיים
ובאוהל זוגי
עם מזרון אחד, שק שינה אחד
ושתי צלליות מתנועעות
לקצב הגלים הסוער.
גמרתי בתוכך,
התרוקנתי
מפחד הבדידות.
ידעתי אותך
כזרם מים שוצף
ואת היית הגל שהטביע
ואת היית חגורת ההצלה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|