נוהל שמירה הוא נוהל אסור. אסור לעשן, אסור לשבת, אסור לאכול,
אסור להרדם, אסור לדבר בפלאפון, אסור לקרוא, אסור לעשות שום
דבר שמפריע למהלך השמירה. אסור בתכלית האיסור. א-ס-ו-ר!
כשאתה תקוע עם כל הנהלים האלה, (וזה לא שאתה לא שובר שמירה,
אבל לפעמים כבר אין למי להתקשר או שסיימת כבר את הספר או שאתה
סתם בעמדה בה אנשים יכולים לראות אותך) מה שנשאר לך לעשות בזמן
השמירה זה בעיקר לחשוב.
וכשיוצא לך לשמור לפעמים 34 שעות במשך ארבעה ימים, ימים
ושבועות של 2-4 או 2-6, שעות על גבי שעות שבהן אתה שוב באותה
עמדה, שוב רואה אותו נוף מדברי מהש.ג. או מהמגדל תצפית, שוב
עומד שם ולא עושה כלום, אתה מתחיל לחשוב דברים לא כל כך
שמחים.
אתה בעיקר חושב בכלליות על עצמך, והחיים שלך, ומה שאתה עושה
איתם, וחושב על זה שיכול להיות הרבה יותר טוב, ואז על זה שיכול
להיות הרבה יותר גרוע, ואז שוב על זה שיכול להיות הרבה יותר
טוב. איכשהו, ג'ובניקים בקריה מעסיקים אותך הרבה יותר מילדים
רעבים באפריקה.
אתה חושב על זה שכבר דיי הרבה זמן אתה חי בהפסקות, הפסקות של
12 יום בדרך כלל, סופר את השבועות ואת הימים ולפעמים את השעות
בין יציאה אחת הבייתה לזו אחריה. אתה חושב כמה מוזר זה איך
שכשאתה מגיע הבייתה לא ממש ברור לך מה עשית בשבועיים האחרונים,
איך שאתה מרגיש כאילו פעם בשבועיים אתה מתעורר מחלום רע, (לא
נאמר סיוט, כי זו תהיה סתם דרמטיזציה מיותרת, אלא סתם חלום לא
נעים ומעצבן שאתה רוצה שייגמר כבר), ואחרי יומיים אתה שוב
נרדם. אתה חושב שזה קצת עצוב שאתה לא מסוגל לעכל שהמקום שאתה
נמצא בו ומה שאתה עושה 90 אחוז מהזמן במשך כבר חצי שנה זה בעצם
החיים שלך עכשיו.
אתה חושב על זה שאתה עייף, ושכבר כמה ימים לא ישנת יותר משלוש
וחצי שעות רצופות. אתה יודע שיש הרבה אנשים בצבא שישנים הרבה
פחות טוב ממך, אבל זה לא אכפת לך. צרת רבים נחמת טיפשים. אתה
עייף ואתה רוצה לישון.
אתה חושב על המושג על המושג "לוחם" ועל כמה שהוא מגוחך
בעינייך. אתה לוחם. אתה יודע את זה כי יש איזשהו טופס במקום
כלשהוא שבו כתוב שאתה מוסמך 03, וכי על השירותים כתוב שירותי
לוחמים, ועל החדר (כן כן, השריונרים הכוסיות גרים בחדרים,
בסדר?!), כתוב מגורי לוחמים, וזהו בערך. זה מה שעושה את ההבדל.
אתה חושב על מה יקרה אם אולי תמחוק את זה ותכתוב על החדר
"מגורי אזרחים". מעניין אם זה ישנה משהו. אתה חושב על זה שכל
פעם שמישהו מתלונן שקשה לו, או שמפילים עליכם עוד חרא - לא שום
דבר על אנושי או איום ונורא , סתם עוד תורנות מבאסת או עוד
נזיפה כי הנשק לא היה מספיק נקי - מתרצים את זה בעובדה שאתם
לוחמים. "איתנות של לוחם" זה מושג שהמ"מ אוהב להשתמש בו.  "מה
לעשות", הוא אומר בחצי חיוך, "להיות בשטח כל היום, לשמור
שעתיים, ואז לעבוד על הטנקים שלוש שעות, ולעשות תורנות מטבח,
ואז ללכת שוב לשמור לשעתיים בלי להרדם, כל זה זה חלק מהאיתנות
של לוחם".
אתה חושב על זה שכשהוא אומר את זה אתה רוצה לדפוק לו את הקת
בראש. אתה גם חושב על זה שכשמפקד שואל אותך אם הכל בסדר אתה
אוטומטית עונה שכן, וכשהוא שואל אם יש בעיות אתה עונה שלא,
ושכשהוא שואל אם נהנת היום אתה שוב עונה שכן. במקרה הזה אתה
רוצה לדפוק לעצמך את הקת בראש.
אתה שם לב לנשק שלך, שהאמת שכבר שכחת שהוא נשק, סתם 4.4 קילו
(כולל מחסנית) של מתכת שנמצאת עליך או לידך 24 שעות ביממה. אתה
חושב שזה קצת מוזר שבכל רגע נתון אתה יכול בארבע פעולות פשוטות
להרוג את הבן אדם שלידך. או את עצמך. זה לא שאתה רוצה למות או
להרוג מישהו, אבל יש מין משהו מנחם בידיעה שאתה יכול.
בעליית משמר אמרו דיר באלאק לא לשחק עם הנשק, אז לפעמים אתה
סתם פותח וסוגר את הנצרה בזמן שמירה. סתם כי אתה יכול. סתם כדי
לדמות לעצמך שיש לך איזושהיא עצמאות. שלמרות שאתה סתם צמפני"ק
מושתן ואפילו החימושניקים מסתכלים עלייך מלמעלה, עדיין יש לך
כוח על פני משהו.
אתה חושב, הרבה, עליה. על הבחורה שאתה אוהב. מדמיין את עצמך
מזיין אותה, חזק, שומע אותה גונחת בראש שלך. או שאתה סתם
מדמיין איך אתה יושב מולה ומסתכל בעיניים היפות והחומות שלה,
משהו שלא עשית יותר מדיי זמן. אתה חושב על זה שכנראה יעבור
הרבה זמן לפני שתהיה לך מישהי. מישהי כזאת (חוץ מאמא שלך,
כמובן) שבאמת, אבל באמת, יהיה לה אכפת ממך. אתה יודע שזה בסופו
של דבר רק באשמתך, אבל זה לא משנה לך.
אתה חושב על זה שלפעמים אתה מתבייש בזה שאתה מרגיש כל כך רע.
אתה הרי לא שום מקרה מיוחד, אתה לא עושה שום דבר חריג או קשה
במיוחד, אתה סתם עוד שריונר שבו"ז וכל מה שאתה עובר אלפים עברו
לפנייך ואלפים יעברו אחרייך. אבל אתה יודע שאתה לא יכול לשנות
את איך שאתה מרגיש, לא משנה כמה יזיינו לך את השכל על זה שהכל
בראש שלך ושהכל תלוי בגישה שלך. אתה חושב על זה שאתה לא אוהב
את מה שאתה עושה בצבא, ועל זה שמה שאתה עושה בצבא זה בעצם פחות
או יותר החיים שלך, ומשוואה פשוטה אומרת לך שבעצם אתה פשוט לא
אוהב את החיים שלך, וזה נראה לך כמו בעייה לא קטנה.
ואז, שנייה לפני שאתה מתחיל לחשוב מה עושים בקשר לבעייה הזאת,
אתה שם לב שאתה שומר כבר שעתיים, ואז בא מישהו ומחליף אותך.