אבן ועוד אבן
ועוד אבן ועוד...
הרבה אבנים.
כאלה עם שמות
וכאלה-בלי.
כאלה מרובעות
וכאלה מחודדות.
אומרים שאבנים אינן בוכות,
אבנים שותקות,
אבנים מביעות את צערן
בשתיקה אילמת.
ואני דווקא שמעתי אותן זועקות.
זועקות עד לב שמיים.
זועקות את שמות הנספים
זועקות וקוראות לי...
לזכור ולא לשכוח.
(בעקבות הביקור
בטרבלינקה-אוגוסט 2002) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.