היה היה פעם גן יפיפה
שהוצב בארמון המלך
מלא פרחים ציפורים ובעלי חיים
נהרות וגם אגמים

אם ברצונך להיכנס לגן
אתה צריך לצלצל בפעמון
הפעמון גדול עשוי ארד וכסף
ובעל ענבל יפיפה עשוי זהב

פעם אחת המלך רצה להיכנס לגן
עמד ליד השער והושיט ידו לצלצל
חיפש וגישש בתוך הפעמון אך לא מצא הענבל
אך מצא נוצה שחורה כלילה של עורב

כינס מייד את יועציו ושאל עצתם
הם דיברו התווכחו טענו ושאלו
עד אשר היועץ הבכיר, ישיש מכובד, קרא בקול:
הנוצה היא של העורב של המכשפה!

צריך להציל את הענבל! קרא מיד המלך לעוזריו:
תלו מודעות בכל הערים ובכל הכפרים
חפשו אבירים זמרים ונסיכים
מצאו מישהו שיחזיר לי את הענבל!

חודשים על חודשים עברו
ואיש לא נענה למודעה
אך יום בהיר אחד, הגיעה שלישיה
האביר, הזמר ועוד אחד, מוזר.

המלך ביקש מהאביר לצאת מיד לארמון המכשפה
רכב לו האביר לארמון וראה מפלצת גדולה
שלף את חרבו ונלחם בה, נלחם ונלחם
אך המפלצת אמרה: כדי לנצחני תצטרך את כוח השירה

ראה המלך שהאביר לא חזר, ושלח את הזמר
רכב הזמר לארמון וראה את המפלצת, ואת האביר מוטל לידה
לקח הזמר את נבלו ושר למפלצת: שירים חרוזים ובלדות
אך המפלצת אמרה: גם אתה לא תוכל לבדך מול כוחי

ראה המלך ששניהם לא חזרו, ובלב כבד שלח את השלישי
הוא רכב אל הארמון עם חרבו ונבלו, ואת מי הוא ראה אתם כבר
יודעים
הוא רצה להילחם בה אך הוא נלחץ, חרבו החלידה ונבלו נקרע
ואף הוא לא הצליח להגיע אל ארמון המכשפה

והענבל עדיין נמצא בכלוב הזהב
מחכה למישהו שיבוא ויגאל אותו
חמוד הענבל, מתוק ויפה,
אך לצערנו איש כבר לא בא, ולהציל אותו מנסה.