התעוררתי בבוקר. ישר הלכתי למקלחת, למרות שהשעה הייתה רק שש
וחצי. עשיתי מקלחת מהירה, אבל כשיצאתי ראיתי שמישהו גנב לי את
המגבת. במהירות רצתי לחדר וראיתי שהחדר מלא בעשן. מ-ל-א!
החלטתי למשש את דרכי לארון ולמצוא בגדים. "אהה! הנה! חולצה!"
במהירות מצאתי חולצה, מכנסיים ותחתונים. החלטתי לא ללבוש חזיה
היום, כי אף אחד לא ממש אוהב בן שלובש חזיה. מיששתי את דרכי
למיטה ונשכבתי. פתאום הרגשתי משהו שעיר נוגע בי. הסתובבתי
וראיתי משהו שגרם לי כמעט להשתין במכנסיים. על המיטה לידי
הייתה עז. עז. עז...

                                 עזעזעז

במשך עשר דקות לא זזתי. העז בינתיים ליחכה אותי וליקקה אותי.
שיצאתי מההלם כבר הייתי רטוב. תפסתי את החזייה שלי וניגבתי את
הרוק של העז. באותו הרגע דמות סגולה יצאה מתוך העשן לרגע...
העז פעתה פעם אחת ורצה החוצה. נו, לפחות העז יצאה מהחדר. ואז,
שמעתי קול מחריד... קול נורא... קול... צרוד?
"שלום...חחחטפו... ילדים... חחח...כחכחכח..." לא ידעתי מה הקול
הזה היה אבל ידעתי שזה משהו רע. הקול הבא שנשמע היה קול שאיבה
אדיר, כאילו מישהו הפעיל שואב אבק גדול. לאט לאט כל העשן נעלם.
ואז, בפינת החדר, על הפוף שלי, ישבו ברני, דנוור והדודה צילה.

                                  צילהצילהצילה

"תחזיק! תחזיק! עוד חמש שניות אתה שובר את השיא של דנוור!"
צעקה הדודה צילה. אבל ברגע האחרון ברני לא יכל להחזיק את העשן
יותר בפנים והוציא הכל החוצה. ברני העביר לדנוור את הבאנג,
והדודה צילה הרימה את הג'וינט שלה מהמאפרה שהם הכינו מקערת
האוכל של החתול. "תגיד בא לך שאכטה?" שאל אותי ברני עם עיניים
אדומות ופה מזיל ריר. "לא תודה, אני יותר בקטע של קראק" אמרתי
בהלם. "טוב, בחירה שלך, אבל אתה מפספס אחלה שיט!" הוא אמר ולקח
שאיפה עמוקה עמוקה. דודה צילה, בשנות השמונים המאוחרות שלה,
התחילה לרקוד. היא רקדה בכזאת אידיוטיות שברני התחיל לצחוק.
"הנה," אמר דנוור והושיט לי מכתב "זה מהבנק אחי." הוא אמר ולקח
שאיפה כל כך עמוקה מהבאנג שהמים כמעט נשאבו.
"משה מהמחלבה היקר,
   אנחנו מצטערים להודיעך שהבנק לא ייתן לך את ההלוואה בשביל
עסק המשמשים שלך. הבנק לא רואה שום עתיד במחירת משמשים.
        תודה,
            פינקי הדוב המקורזל"

                                  מקורזלמקורזלמקורזל

"בני זונות!" צרחתי. ברני וצילה הסתובבו והסתכלו עליי, ודנוור
בהה בקיר לידי ושאף מהבאנג. יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת
מאחורי. שמעתי את הריצ'רץ' של דנוור נפתח ואנחות ברניות קלות
יוצאות מהחדר. הלכתי למקרר ומזגתי לעצמי כוס מיץ אשפוזים.
"אההה...מממ...אשפוזים..." אנחתי ולגמתי. החלטתי ללכת לבית
הספר. יצאתי מהבית ועליתי על האוטובוס. "מה מצף, אני ג'ירף!"
צעק הנהג אוטובוס. אני כבר רצתי לירכתיי האוטובוס לפני שהוא
גמר את המשפט. עוד לא התרגלתי לחיות ספארי בתור נהגי אוטובוס.
עוד מחריד אותי לחשוב על פילים. הגעתי ליעדי ויצאתי מהדלת
האחורית, למקרה שהג'ירף הרוסי מוצא עוד חרוז. כאשר הגעתי לבית
הספר פגשתי את מורי האהוב, מיסטר אפרסמון.

                                  אפרסמוןמוסיףהמון

"מה אתה רוצה יא אוכל תחת?" שאל אותי מיסטר אפרסמון באדיבות.
"כלום אדוני" עניתי. "שכבתי עם אימא שלך!" צרח מיסטר אפרסמון
והחטיף לי סטירה מצלצלת. "תודה אדוני" אמרתי והלכתי לדרכי. "מה
מצב?" שאל אותי חברי הטוב מתושיובלכמנואל. "הכל טוב, מה חדש
אתך אחי?" שאלתי. "הכל טוב, אבל הנחום שלי נוטה לימין עוד
פעם!" כבר ראיתי אותו. אבא שלו נחום כל הזמן הולך עקום. זה
מחריד. "אמרתי לך שיש משחה לזה!" "כן אבל אבא שלי לא אוהב
חצילים!" הוא אמר.

המשך בקרוב אם אין לכם מזל... אולי...

                                  אוליאוליאולי