[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יש לה פנים מדהימות, כאלה שגורמות לי לבהות כמו מטומטם גם אחרי
שקולטים אותי, והם נהיות יותר ויותר יפות כמה שאני מתקרב
יש לה עיניים חומות, שמשתלבות באופן מושלם בפרצוף, אף קטן וקצת
סולד, שיער בינוני-קצר אבל מלא, והבעת פנים כל כך יפה שאני
צריך להתאמץ כדי לפלוט את ה"וואו" רק אחרי שאני עובר אותה
במסדרון והיא לא שומעת אותי.
יש לה גוף מושלם, מבנה קטן והכל בפרופורציות מושלמות. היא
מתלבשת כמו שצריך, אלגנטי אבל לא פרובוקטיבי.
היא לא פרחה, והיא לא מסתובבת עם כאלה, מה שגורם לי לחשוב
דברים טובים על האישיות שלה. עושה לי טוב לחשוב שהיא לא רק יפה
אלא גם בעלת אישיות יפה.
שקטה, ביישנית כזאת, לא שומעים ולא רואים אותה. רק אני מעביר
את העיניים על פני כל הכתה בשיעור והם נעצרות עליה.
מאה אלף ילדים במסדרון, כל ה"כוסיות" של השכבה, והיא עוברת
בצד, נצמדת לקיר כדי שלא יעיפו אותה, וכולם נעלמים... כאילו יש
לה מין אור פנימי, היא זורחת מאמצע המסדרון עם העור הבהיר,
החלק שלה ואני לא רואה אף אחת אחרת...
זה די ברור שהיא תתפוס אותי נועץ מבטים כשאני מסתכל עליה 6
שעות ביום רצוף... היא מסתכלת עלי בחזרה בפרצוף כזה של "מה אתה
רוצה, יא מגעיל" אבל מצד שני, לכולם יש כזה פרצוף. שילך
להזדיין בורא עולם, מי שהוא לא יהיה. למה אני מכוער?! אם הייתי
נראה טוב אולי היה לי אומץ לעשות משהו. לדבר איתה, ליצור קשר,
משהו.
אבל היא כזאת שקטה וביישנית, לא שומעים מהכוון שלה כלום, אז
אין לי איך להתחיל שיחה בכלל. ולמה שהיא תדבר איתי?!
יש לה 'חברה הכי טובה', מהסוג הזה שאי אפשר לתפוס אותן בנפרד
למשך שניה אחת. רואים אצלנו את זה הרבה. נראה לי כל המפגרות
האלה גם הולכות לשרותים להשתין ביחד, אבל היא טובה מדי בשביל
זה.
אני מכיר את החברה שלה. למדתי איתה ביסודי, בכיתה המקבילה. היא
היתה די נחמדה, אבל התקלקלה עם השנים. חבל, גם את זה רואים
אצלנו הרבה.
יעל... לא אין לה שם יפה. לפחות לדעתי.
אבל זה הדבר היחיד שלא יפה אצלה.
אני מסתכל עליה וחולם על איך אני משאיר לה פתקים בתיק בתור
מעריץ אלמוני. אני לא רוצה לגלות לה מי זה, מסכנה... היא תקבל
בחילה.
רק שתדע שיש מישהו שחושב שהיא מדהימה... שתהיה שמחה, זה יעשה
לי הרגשה טובה. אולי אפילו יצא לי לראות אותה מחייכת אם אני
אסתכל עליה בזמן שהיא תקרא את הפתק. אולי היא תסתכל על כל הכתה
ותחפש לראות אולי היא מזהה את מי שכתב... אולי אני אסתכל עליה
בינתיים והיא לא תראה אותי. אולי היא תחייך בכיוון שלי... אני
אתפגר במקום.
אני חוזר הביתה ועולה לישון... שעת אפס מחורבנת ביום שישי. הם
ממש מתאמצים לדפוק לי את הסופ"ש, אבל לא ילך להם...
נכנס למיטה ומפנטז עליה. לילדים נורמאליים בתיכון יש פנטזיות
מיניות. לזיין בתחת, מציצות וכל החרטא.
אני מפנטז על רומנטיקה. שיחות נפש, להיות קרובים אחד לשני...
הפנטזיה המינית היחידה שלי היתה לפני שנתיים בערך, והיא היתה
על נשיקה...
ובפנטזיה שלי הפעם יש למדהימה שלי בעיות במקצוע כלשהו. אני
אפילו לא יודע איזה. כמובן המקצוע הלא ידוע מיד נהיה המומחיות
שלי, והיא אומרת לי שהיא צריכה עזרה. "טוב" אני אומר, "תקפצי
אלי אחרי בי"ס, נראה מה אפשר לעשות"
בלי קשר לחלומות המפגרים שלי, אני די בטוח שאמא שלי תהיה בהלם
כשהיא תכנס בדלת. לאמא שלי יש אותו טעם כמו שלי באנשים, היא
מזהה יופי לא אפשרי כשהיא רואה אותו.
יעל מגיעה אלי הביתה, אנחנו לבד בחדר, ושוב נפלט לי "וואו". אי
אפשר להאשים אותי, אני יושב מטר בערך מהפרצוף המדהים שלה.
היא שואלת אותי "מה קרה?" ואני מסתכל על הרצפה ומתבייש
בעצמי...
היא מבינה בערך מה קרה ומצחקקת.
אבל הרצפה נורא מעניינת ואני ממשיך להסתכל עליה. חוץ מזה, אם
אני אסתכל עליה כשהיא מחייכת, אני אפלוט עוד "וואו" כזה ואז
זאת תהיה השפלה אמיתית.
עובר קצת זמן והמבוכה עוברת, אני מאבד עניין ברצפה וחוזר אל
הפרצוף שלה, אבל העסק כבר לא כמו שהוא היה קודם... אי אפשר
למחוק את ההערות המפגרות שלי.
אני לא מבין איך אפשר להיות כל כך יפה וכל כך ביישנית ביחד.
כנראה יש לה בעיות עם ההערכה העצמית שלה. היא נהיית עוד יותר
מדהימה בעיני... יש לי קטע כזה עם בנות עם הערכה עצמית נמוכה.
עוברת שעה בערך, אין לי הערכת זמן טובה, בעיקר כשאני מפנטז...
היא שואלת אותי למה אמרתי "וואו". היא יודעת בעצם, אבל היא לא
בטוחה.
אני אומר לה שזה בגלל הפרצוף שלה. ממצבים כאלה אין לי בעיות
להמשיך...
היא מחייכת שוב ואני אומר לה שהיא נורא יפה... היא אומרת תודה.
אני שואל אותה אם לא נמאס לה ללמוד, והיא אומרת שכן.
"אז בואי נלך לשתות משהו?"
"טוב"
עולים לבית קפה למעלה, יושבים ומדברים. היא צריכה ללכת הביתה.
אני שואל אם אפשר לתת לה נשיקה, סתם כדי לעשות את כל ה"דייט"
הזה עוד יותר קיטש אמריקני. היא מסכימה... אני מתעורר. זין...
אני לא אצליח להרדם שוב, אני מכיר את עצמי יותר מדי טוב.

אולי היא יכולה להסתכל מעבר לחיצוניות, אולי היא יכולה לדעת
שאני יכול לנהל קשר בלי גבולות ונורא להשקיע... אולי לא איכפת
לה מאיך שאני נראה.
ואולי אני סתם מפנטז. אין אנשים כאלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שנה טובה לכל
בית ישראל,
והלוואי שהדם
היחיד שיישפך
ברחובותינו יהיה
דם הבתולות
והלידות!






אד המתאבד בברכת
חג


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/02 16:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומר הכשלון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה