New Stage - Go To Main Page

רותם שנ-ני
/
שתיקת מלאכים

על סדין לבן שוכבת ילדה,
דמעה זולגת מעיינה
מכתימה את הסדין הצחור
לא רוצה שיכאב, לא רוצה לזכור.

מסתכלת בעיניים תמימות
בוחנת את העולם דרך עיניים ורודות
רוצה שישכח, שלא יחזור,
כל כך רוצה.

ערום כולו, הוא עומד מולה
והיא, עוד דמעה זלגה,
לא אומרת מילה, מחכה למלאך
האח שהבטיח שאותה לא ישכח,
האם שהבטיחה עליה מלמעלה לשמור
ואלוהים? אולי גם הפעם לא יעזור...

היא עדיין שותקת,
בכי חרישי
והוא, הוא ממשיך, עכשיו הוא חופשי.
לפתע,
צעקה נשמעה.
תחינה לעזרה.

בנשימה אחרונה, עליו הסתכלה.
"אבא, אוהבת אני אותך", היא אמרה.
עיניה עצומות, עכשיו היא שלווה,
אין יותר ממה לפחוד, היא בטח חשבה.

על סדין לבן שוכבת ילדה
לוחשת תפילה בנשימה אחרונה.
דמעות שיבשו על פנים לבנות,
לא תפחד עוד, כבר אין מה לדאוג.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/10/02 23:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רותם שנ-ני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה