מאיצה באינסטינקטים שלי לפעול מהר יותר.
האימפולסים שלי כבר לא רגישים כמו שהיו בעבר.
יכולה לסלוח לעצמי על יצרים לא נשלטים, בשם אי שפיות.
מפנה מקום בעורקיי למחלה שבי, להתמכרות.
מנסה למצוא קצת אשמה במקום אחר.
מדכאת מחשבות משתדלת לא להיזכר,
מטריד אותך לדעת מה אני עושה עכשיו נכון?!
את לא אוהבת את הרעיון.
יש שם מישהו בכלל? יש הבנה?
אני תוהה אם בכלל את רואה מה הולך שם בפנים.
או שעדיין עסוקה את בדברים אחרים?
נתקעת על דבר שמעולם לא היה,
מאמינה באלוהים שמעולם לא ראית.
מטורפת אחריי שקיעת השמש,
הופכת צורה, משתנה - מוזרה.
את מבינה מה קורה פה?
אני קוראת לך שתראי למה התכוונתי,
ואז אני קוראת לך כי יש משהו חשוב.
אני שוב קוראת לך לומר משהו ששכחתי,
מתווכחת עם אלוהים בשמך,
מתנדנדת על חבל ההגיון, מתבוננת בך מלמעלה,
מצחיק איך שאת נראית קטנה מפה.. גוזל.
אולי אפילו נחותה פתאום, הרבה מתחת לשפיות דעתי.
מסתובבת סביבך רוקדת לך קצת על העצבים.
מרוקנת ממך אנרגיה, ואת לא מקשה עליי.
מחייכת אליי בשיניים מזוהמות ניקוטין וקרדית.
נחותה, מזוהמת, מאבדת את הדרך אליי.
חושבת שבזמן שאת מחפשת יש לי זמן לחפש בעצמי.
את מה שלקחת לי, אותי.
ויש בצד הדרך דברים שלא ראיתי בעבר...
מתכופפת לעבר שום מקום ונופלת לתוך תהום.
הנה כל מה שאיבדתי בעבר...
תמונות ישנים, מכתבים, מצתים אבודים...
אהה... הנה אני, מצאתי אותי, אני פה!
מתרוממת שוב למעלה, והנה עדיין נחותה את בעיני.
אבודה ומחפשת דרכך את עכשיו.
ממש כמוני לפני כמה שניות.
מוזר איך התהפכו היוצרות...