אבא טבע יצא לחפש את עצמו כרגע,
הוא ישוב ברדת החשכה, אני מבטיחה.
בובה תלויה על חבל דק מביטה בי מבעד רשתית של פלסטיק.
לא מתווכחת, רק בוהה בי באדישות מפגרת.
מחפשת עצמי בתוך מגירה, לא מוצאת דבר.
מטביעה עצמי באמבטיית קקאו - 2 סוכר...
מסמנת סביבי טריטוריה - 100 מטר לפחות...
נותנת לעצמי ים של זמן, חבל לחכות.
אמא אדמה, יצאה לחפש את אבא.
שלושה גמדים אמרו שהתאבד...
שוטה שכמוה, יצאה לחפש אחר בעלה.
השאירה אותי לבד לשמור על הבובה הקטנה,
התלויה לה על חבל דק כבר שנים,
נותנת לי להסתכל בה בעיניי קריסטל שחורות.
מתעמקת בחתיכות אבק הדבוקות לתפריה.
ועושה לי בחילה מלחשוב על מספר הכרדיות
שהמטיילות על כל איברי גופה.
אמא חזרה, ואבא מוטל מדמם בידיה,
שלושה גמדים סיממוהו והכוהו עד התעללות.
אמא מודאגת, מנסה להטיל כישופה על אבי,
אבי מדמם על אבק לבן המונח על שולחן הסלון,
הבובה התלויה בוהה באבי שוטט הדם.
עדיין אותה הבעה אדישה ומפגרת..
שלושה גמדים אכזרים שכמותם,
והבובה ידעה ושתקה, מפגרת שכמותה.
אולי היא תלויה שם זמן רב מידי.
שורפת את חבל הבובה הקטנה,
נותנת לה להישרף יחד אתו.
אמא מתחילה להשתולל, פאניקה בבית.
אבא עדיין מדמם ועיניים של פלסטיק מתחילות להנמס.
הסלון מתחיל להתמלא עשן סמיך שחור.
אמא אדמה יורדת על בירכיה, לוחשת תפילה או לחש כשפים,
אבא מתחיל להתעורר לחיים, מאחה פצעיו בעזרת האור.
עיניו בוהקות כמו כדור של קרח כחול.
אמא נרגעת וכל הבית חוזר למצבו הקודם.
אבא טבע חזר וכבר בוקר.. הגיע זמן לישון.
מכבה את האור, עוצמת עיניים, היא שם...
בובה תלויה על חבל דק מביטה בי מבעד רשתית של פלסטיק,
לא מתווכחת, רק בוהה בי באדישות מפגרת...