כשאתה יושב לך לבד
משריטות השקט
בוקעות הדמעות
מעכלות אותך מהצד
שאתה יושב לך לבד
והזמן כנעימה צורמת
בליווי הצמרמורת
צוחק אליך מהצד
וכל משקל דמעותיך נושא
בזוית עיניך,
מכובד הסערה, בלית ברירה
בישיבה כפופה, אפר בעינייך.
וגדלה לה הגיבנת
כהר קירח, בלי חיים
שרק תחדל, רק תחדל
להזין את צחוק הגורל
ואתה, עוד יושב לך לבד.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.