את מכירה את ההסטוריה שלי. במשך הרבה שנים כל מה שרציתי היה
להיות עם דנה. עד שאת הופעת ואני התבגרתי, ואז רק רציתי להיות
עם מישהי שתאהב אותי ושאני אוהב אותה. וכשאת הפכת לחלק כל-כך
גדול וחשוב בחיים שלי, חשבתי שהשגתי את זה - שיש לי את זה
איתך, גם אם לא במובן הרומנטי. ובגלל זה, בגלל שנפתחתי אליך,
בגלל שנגעת בי הכי עמוק שאפשר, אני נפגע ממך בכזאת קלות. כי כל
דבר הכי קטן שאת עושה, עד כמה שהוא לא משמעותי בעיניך, יכול
לצרוב אותי חזק. אם אני מביא לך סתם ככה מתנה, משהו שאני יודע
שאת רוצה, ואת אפילו לא אומרת לי תודה, זה כואב. ואם, אחרי
שדברת איתי על כל דבר, וחשפת בפני גם את הסודות הכי כמוסים
שלך, את פתאום מתעלמת ממני, אני לא יודע מה לעשות.
ואני כבר לא יודע איך לדבר איתך, איך לפתוח איתך בשיחה כשאת לא
נותנת לי. ואני מפחד לדבר איתך על זה. אני מפחד שזה יהרוס גם
את מה שעדיין נשאר לי. אני מפחד לאבד אותך לגמרי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.