יום כיפור, שנת אלפיים ושתיים,
אבי ניגש אלי, מגיש לי כוס של יין.

במין משפט קצרצר בין אב לבנו,
מנסה לתת עיצה מתוך עברו וניסיונו.

בני,
כך הוא אמר לי,
למזלך
עדיין לא קיבלת מהחיים, את הסטירות הגדולות,
כל מה שקיבלת בחייך, היו סטירות קטנות,
ואני מאחל לך,
שהן לעולם לא יגיעו עד אליך.

אחרי הארוחה,
יצאתי להליכה,
שנמשכה,
מבת ים לתל אביב וחזרה.
ובדרך חזרה,
בקילומטר החמישי,
מילותיו, הדהדו אז בראשי.

ואז עשיתי תוך כדי הליכה,
בראשי, רשימה.
הרשימה, אבי, של כל הסטירות הגדולות
שהחיים הביאו לך.

אז הסטירה הראשונה, הייתה בוודאי,
מותו של אביך,
בגיל צעיר, הוא הלך מעליך.

בסטירה השניה, איבדת את אחיך,
צעיר היה גם הוא,
בחייו ובמותו,
איבדת אותו,
בלוחמו באויב שאותו לא ראית.

הסטירות הבאות, לא היו קטנות,
לאחר שאישתך,
הפילה את בינך,
ועוד כמה הריונות,
הסתיימו בלא מעט הפלות.

וכך במוחי אני ממשיך את הרשימה,
ומגיע לסטירה הגדולה הבאה.
שאותה חויתי גם אני,
בעוד אישתך - היא הרי אימי,
ניכנסה לדיכאון לידה,
ממנו, לא במהרה היא יצאה.

הסטירה הבאה, הגיע מאימך,
שלעת זיקנתה,
זקוקה להשגחה צמודה,
כי אינה יכולה לצאת לבד ממיטתה,
כאחות מסורה אתה מטפל בה,
אפילו הגעת למצב, בו אתה מנקה את צרכיה.

נשארה רק הסטירה האחרונה,
אותה השמטתי בכוונה.
אותה הסטירה אירעה בבית החולים צהלון
בו נולד בינך הראשון,
בו נולדתי, אני.
אני מתאר בדימיוני,
את הסיצואציה שבה, אחרי נולד,
בהצלחה, בינך הפג.
אולם הוא לא נולד בריא,
שכן נולד הוא בחודש השביעי,
למרות מאמצי הרופאים,
נולד הוא עם שיתוק מוחין.
ולמרות שעל בשרי שלי
עברתי את כל הסבל והניתוחים,
אני מניח, שבזה אחר זה ניתחו הסטירות
על ההורים המודאגים.

ועכשיו
כשסיימתי את הרשימה,
תוהה אני בליבי,
עד כמה הסטירה הזאת,
הייתה גדולה.

ובמילים אלו אסיים ואחתום

אליך באהבה,
ממני - הסטירה,

שביום כיפור
עם תום הצום
אומרת לך -
תודה אבא, תודה.

אוסיף כאן הבהרה קטנה,
שמתבקשת.

אני יודע שאני לא "סטירה"
אני יודע שיש לי זוג הורים אוהבים.
ואני יודע שקצת עקצתי בסוף השיר,
אבל זה דיי מתבקש.

אם בוחנים את האירועים בצורה יבשה,
אז בינינו, אני מניח
שהבשורות על זה שנולד לך בן בכור
עם שיתוק מוחין, אלו לא בשורות טובות,
ואף אחד לא יקבל את זה בשלוות נפש.

אני מניח שהיו הורים שהיו מתמודדים
עם כזה מצב בהצלחה הרבה פחות טובה,
אני בעצמי, לא יודע איך הייתי מקבל כאלה בשורות.
זה לא קל וזה לא פשוט,
ואני מניח שלא היה פשוט לגדל אותי.

אבל בסיום השיר אני מודה מקרב ליבי
לאבי,
ונכון שאין שם גם תודה לאמא,
אבל הינה אני מוסיף אותה עכשיו,

תודה אמא.